אדם שעובד את הקב"ה כדי להדבק בו, משום שהוא הטוב האמיתי, האם הוא נמצא במדריגה של יראת העונש, שהרי הוא רק רוצה לדאוג לעצמו שיהיה לו טוב וכן הוא משתדל להיות מודע למעשיו שמה שלא יספיק לקיים מצוות הוא אף פעם לא יצליח להשלים זאת ("אם לא עכשיו אימתי")? ולאיזה מדריגה נוספת אדם כזה צריך לשאוף? ומהי באמת יראת העונש שתנועות המוסר חיזקו אותה? עבודת ד’ מתוך הכרת הטוב (שעליה מדובר בחובת הלבבות) האם זו יראת הרוממות\העונש? ובאמת מהי יראת הרוממות?

שלום רב: יש הרבה מדרגות וחילוקי מדרגות בענין. באופן כללי יראת העונש והרצון לשכר היא שהמוטיבציה לעבודת ה' נובעת מתוך מה שאדם מחפש את טובתו ורוצה לזכות בשכר ולא לקבל עונש. יראת הרוממות זו מדרגה שאדם מתבונן בגודל האלוקי ומבין שנוכחות של הקב"ה היא כל כך חשובה ומרכזית יחסית לצרכיו ורצונותיו האישיים ולכן הוא מתמסר כולו להופעת רצון ה' שאותו מעריץ והוא מבטל את העיסוק בצרכים הקטנים שלו. עבודה מתוך אהבה היא מצב שאדם מתמלא בציורים שהקב"ה כל כך אוהב אותו וכדי לעמוד בצפיות של הקב"ה שכל אוהב אותו הוא מחסזיר לקב"ה אהבה ומחפש את הדרכים לשמח את הקב"ה. כל טוב