אני לומד בכיתה ח’ בבית ספר דתי. לעיתים יש לי אפשרות לישון מוקדם ולקום מוקדם, כך שאוכל להתפלל במניין נץ בבית כנסת שליד ביתי ואחר כך ללכת לבית הספר וללמוד בעת התפילה שם. בשנה שעברה המנהל הרשה לי לעשות זאת והשנה המורה הנוכחי שלי מונע זאת ממני. המורה אומר שאני מהווה דוגמה אישית חיובית כלפי חברי לכיתה, אך אני טוען טענת שלך קודם לשל חברך, ביחוד שזה מוריד משמחתי בתפילה. כן טען המורה שצריך להיות חלק מהכלל. א. האם הטענות שהוזכרו על ידי המורה, יכולות למנוע ממני תפילה מהודרת יותר מבחינה הלכתית, שאני גם מרגיש בה יותר שמחה? ב. האם מותר לי להמרות את פיו, בטענת דברי הרב ודברי התלמיד?

המורה צודק וצריך לקבל את דעתו גם אם אתה לא מבין אותה. וכאשר אתה תיהיה מורה בעזרת ד' אתה תבין שהמורה צדק.