אני בן 18. יש לי חבר שהכרתי מגיל 12. מאז אני מרגיש ממש קרוב אליו, אני רוצה לספר לו על כל דבר שקורה לי, בין אם זה טוב או רע, אני נהנה מאוד להיות בקרבתו. לפעמים אני חושב עליו קצת (למשל, מסתקרן מה הוא עושה ברגע זה, ודברים דומים). לפעמים אני רוצה לצאת איתו ועם עוד כמה חברים אבל אני מגלה שהוא עם חברים אחרים שלו ואני מתעצב קצת. האם זה פסול? אני לא חושב שאני "נמשך" אליו, אני פשוט אוהב אותו כאילו הוא אח. בנוסף, יש לציין שהוא חילוני.

שלום רב: התאור של קנאה ואי יכולת לתת מרחב מחיה לחבר שאתה אוהב הוא מצב לא טוב לך ואולי גם לא טוב לחבר. חברות אמת היא חברות שנותנת מרחב ואין בה שום סרך של תלות או כעס והתעצבנות. רק בקשר שבין איש לאישתו מתאים סוג קשר שיש בו חיבור מעין מה שאת המתאר. גם בין איש ואישה צריך ללמוד כיצד הקשר יהיה מחד קשר חיים מחייה ומדביק אולם מאידך נותן מרחב נשימה. בכל אופן קשר בין חברים אינו צריך להיות כפי שאתה מתאר. ברור זה אתה צריך לעשותעם עצמך ולאחר מכן לראות כיצד מיישימים את התובנות החדשות בהבנת קשר בריא. כל טוב