בהמשך לשאלה העוסקה בעלים הנושרים מעץ אחד לשטח שכנו. האם יש הבדל בין עלים העפים ברוח לשטח השכן לבין עץ שתפארתו וענפיו מסיגים גבול ופולשים באוויר לשטח השכן ומשירים שם את עליהם?

כל מערכת דיני "נזקי שכנים", שבה נפסקה הלכה בעקרון כשיטת רבי יוסי ש"על הניזק להרחיק את עצמו", בנויה על התובנה שחכמים נתנו את מירב האפשרות לאדם לפעול ולהשתמש בתוך רשותו כאוות נפשו, "זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו" (בבא בתרא כה:). אלא אם כן נוצר מצב של "גירי דיליה", שפרושו: חציו שלו - קרי נזק ישיר כחץ שאדם יורה על חברו, שבמצב זה מודה רבי יוסי לחכמים שעל המזיק להרחיק את עצמו. אך כאשר האדם גורם לנזק לחבירו בתוך חצר חבירו הרי חבירו רשאי להרחיק את הדבר המזיק מתוך רשותו. דוגמא לדבר: המשנה בבא בתרא (כ"ז:) מדברת על אילן שנוטה לתוך שדה חבירו ומפריע לעבודת המחרשה של בעל השדה, רשאי בעל השדה לקצוץ את את הענפים המפריעים שחדרו לחצירו. כמו כן, בשאלה זו אם הענפים שחדרו לחצירו גורמים לליכלוך ונזק בחצירו הרי הוא רשאי לקצוץ אותם ולהסירם כדברי הסמ"ע בפירושו לשולחן ערוך חושן המשפט סימן קנ"ה (סעיף קטן ס"ו): " שהתורה נתנה רשות לניזק לקוץ כדי היזקו" בברכה, הרב יהודה אודסר