שלום רב רבותינו מפליגים בשבח לימוד התורה כיצד הוא מקיים ומרומם את העולם וכיצד הקב"ה "משתעשע" עם לימוד התורה ושמח כשיהודי לומד תורה בעולם הזה. בטרם אשאל את השאלה אקדים שאני עצמי אברך הלומד תורה ומשתדל להיות מחובר לתורה כמה שביכולתי. אך לעיתים, דוקא מתוך לימוד התורה, נראה כי התורה נכונה ואמיתית אך לא ברור מה העומק שיש בדברים שביכולתו לקים את העולם עד שאמרו חז"ל "לא נברא העולם אלא כדי שיעסקו בתורה". בודאי שניתן לתרץ שכל הלכה והלכה יש בה עומק לפנים מעומק אך אנו לא מודעים לעומק זה, אם כן, כיצד ניתן לראות את עומקה של תורה?! וכן אם נאמר שסודות התורה ולימוד הקבלה הוא העומק הגדול והמשמח כיצד ניתן לשמוח מי שלא לומד את סודות התורה? וכן לא ברור מדוע הקב"ה שמח ומשתעשע (כדברי נפש החיים בשער ד) כשאנו לומדים תורה ועוסקים בהוויות אביי ורבא? בברכה,

שלום רב: כפי שכתבת, השמחה בלימוד תורה משום שהתורה היא גילוי חכמתו של הקב"ה. חכמתו של הקב"ה מחד היא כל כך עליונה ומאידך כל כך מלובשת בכל הלבושים שיכולים להתאים את גודל התורה גם לשכל האנושי המוגבל. התורה היא יותר מאור השמש אבל גם לא פחות כאור הנר הקטן. זהו הדבר המיוחד בתורה שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. התיקונים הגדולים ביותר מבחינה מוסרית שנעשו בעולם הם מכוח התורה. אם כן, מדובר גם על דבר שהוא בשמי שמים וגם בתחתיות ארץ. והכל מחובר, אותו אומר, אותו גודל. כל טוב.