שמעתי אומרים שהזכות של מי שגר בא"י, אפילו שאינו שומר תורה ומצוות, יותר טוב ממי שגר בחו"ל. האם יש לזה התיחסות הילכתית שקובעת מי יותר טוב לעם ישראל? אני רוצה לציין שאין ברצוני לקנטר אלא לברר את הדברים בצורה יותר טובה.

שאלה זו מורכבת מאוד, וקשה לענות עליה תשובה חד משמעית. למשל, ידוע שהנשמות שונות, ופעמים שיש אנשים ששורש נשמתם קשור למצווה מסוימת, ובקיומה הם מגיעים למעלות גדולות למרות שבשאר המצוות אינם מקפידים. וכך יכול להיות לגבי מצוות ישוב הארץ. וכמו כן, אדם העוסק בהצלת נפשות מישראל, כמו מי שמתגייס לצה"ל ליחידות קרביות, הרי הוא כמי שמציל עולם מלא, ופעמים שמעלתו גדולה ממי שמקיים את שאר המצוות אבל לא זכה להציל נפשות מישראל. ולכן אי אפשר לענות תשובה חד משמעית לשאלה זו. אולם השיקול העיקרי הוא לטווח ארוך. אם בחו"ל יש חשש שהילדים יתבוללו בין הגויים, אזי למרות שהאב שומר מצוות, מצבו של מי שאינו שומר מצוות בארץ טוב יותר, מפני שיש יותר סיכוי שילדיו יראו עצמם כבני העם היהודי, ואף ישמרו חלק מהמצוות, כמו שרוב רובם של החילוניים שומרים מצוות רבות, ובעז"ה במשך הזמן ישמרו את כל המצוות. וזאת לדעת, שגם מבין המשפחות הדתיות שבחו"ל, ישנם ילדים רבים המתבוללים, ולכן קשה לקבוע עמדה ברורה. מכל מקום ברור שהטוב ביותר שכולם יעלו לארץ ויקיימו את המצווה ששקולה כנגד המצוות, כמבואר בספרי.