מה מקור המנהג למי שנפטר אח/אחות (ל"ע!) להחמיר לנהוג אבילות שנה תמימה במקום שלושים יום? האם הוא חומרה שיש בו מקור או סתם החמרה בלי יסוד? (הכוונה היא- לא ללכת לחתונות במשך כל השנה וכו’)

זאת היא חומרה שאינה מוצדקת. אם האדם מרגיש קושי בהליכה למקום שמחה אפשר שלא ילך אבל אין להפוך את זה לחוק. ואם יוכל להתגבר ראוי להתגבר, די לקיים מה שאנו חייבים, הרי אנחנו מאמינים באמונה שלימה בתחיית המתים ובוודאי שהנפטר יקום לתחיה ואיננו שמח במה שקרוביו מצטערים יתר על המידה. במקום זה אפשר לעשות מצוות לזכותו ותהיה לו שמחה וטובה במקום מנוחתו.