הבנתי שהרב מחמיר בבית שערים מחשש שלא פינו כל העצמות וגם מחשש גולל ודופק. לגבי פינוי העצמות תמיד התלבטתי איך לפסוק בכמות העצמות שמטמאים באוהל, נתרבו שיטות השונות בראושנים להכריע בין הסוגיות רוב בנין ומנין שדרה וגולגולת וחצי קב. האם לרב דעה כאיזה דעה יש להכריע? לגבי גולל ודופק שהיה פשוט לרב להחמיר אני תמיד חשבתי שאחרי שפינו העצמות אין לו טומאת גולל. או לפחות אפילו אם יש לו טומאה הרי אז לא נחשב לעצמו של מת אלא לטומאה חדשה שכהנים לא הוזהרו עליהם. (אלא אם כן נחמיר כר"ת לגבי חרב) כלומר אי אפשר מצד אחד לסבור שהוא אינו טומאה חדשה וממילא כהן מוזהר עליו ובד בבד לחשוב שהוא מטמא כשאין מת שם. כך עמדת הגרי"ז בנזיר. חידושי הגרי"ז מסכת נזיר דף נד עמוד ב: דהנה הרמב"ם בהל’ טומאת מת (פ"ג הל"ג) כתב, הגולל ודופק מטמאין במגע ובאהל כקבר וכו’, הרי מדוייק שטומאת גולל ודופק הוי טומאת קבר, וטומאת קבר כתב הרמב"ם שם (בפ"ב הלט"ו) דמטמא כ"ז שהטומאה בתוכה ולהרמב"ם גם גולל ודופק יהא כן שלא יטמא רק בעוד שהמת בתוכו, משום דהמת מטמא ביה הקבר וע"י גולל ודופק, ולכן הנוגע בגולל ודופק נקרא נוגע במת עצמו, ומשו"ה אינו עולה, אלא דמת שלם לא הוי ולא מיקרי ביה כי ימות מת עליו, וכן בקבר מבואר ברמב"ם פ"ו מנזירות ה"ח דלא יגלח והיינו משום דמת שלם לא הוי. [א"ה, ע"ע לעיל בדף נד ע"א בתוד"ה ורביעית].

תודה על ההערה. אכן הנושא טעון לימוד.