בס"ד לכבוד הרב שלום רב, רציתי לשאול האם יש קשר בין השירים שהאדם שומע לבין האופי של האדם עצמו. אומרים שהיכל הנגינה שבשמיים, נמצא ליד היכל השכינה. אני ילדה בדרך כלל מאוד עצובה, שבוכה מכול דבר קטן, אפילו מדברים שלא צריך לבכות מהם ולא מכוונים כדי לפגוע, כמו: "תדברי בבקשה יותר בקול"! כשאומרים לי משפט כזה אני בוכה בלי סוף. אולי יש פה קשר לשירים שאני שומעת. אני מאזינה רק לשירים עצובים מאוד שמורידים דמעות ברגע. אני רק בת 12, ולא תאמין מהו השיר שאני הכי אוהבת!: "אחי הצעיר יהודה". אתה מאמין?! זה שיר על מוות! אהוד מנור ז"ל כתב אותו לאחר מותו של אחיו הקטן: יהודה. זה מתקשר בדרך כלשהי לאופי העצוב שקיים בי? אני שונאת שירים שמחים. שיר שלא הוריד לי דמעות אני לא מוכנה לשמוע. האם אני יכולה לעשות משהו בנוגע לכך? אני לא מוכנה להתחיל לשמוע שירים שמחים. מה אתה מציע לעשות בנוגע לעיניין שלעיל? בברכה,

שלום רב, החיים שלנו לא מחולקים לאנשים ששמחים או אנשים עצובים. בכל אדם יש גם כוחות חיים ושמחה וגם הרגשת החסרון וההעדר שעדיין יש בעולם שלנו. ההתמקדות רק בחלק אחד של החיים הוא לא נכון. החיים מורכבים גם משמחות וגם ממאורעות מצערים. אם מעמיקים ניתן גם לראות ששני הזרמים האלו בחיים אינם זרמים מנוגדים. זה לא שאדם צריך לחיות בפיצול אישיות. אנו נמצאם בעולם שיש נקודות מגע רבות בין הצער לבין השמחה. גם הצער נובע מהרגשת חיים עמוקה. הרגשת חיים כל כך עמוקים שלא מסתפקים במה שיש אלא רוצים חיים שלמים יותר. צער שלא נוגע בשמחה הוא נהפך להיות מצער לעצבות. עצבות זה דבר שצריך להיות מחוץ לתחום. העצבות היא לא נובעת מהרגשת חיים ומכמיהה אל השלם והטוב אלא נובעת מהתייאשות מן החיים. המשיכה שלך לשירים שיש בהם צער היא משיכה של נפש שדורשת לנגוע במקמות נסתרים במקומות עמוקים אולם הנתק מן החיים זה לא טוב. המגע עם עומק החיים צריך להגביר בנו את התשוקה לחיים. היי ברוכה