ההודאה על יציאת מצרים והפיכתנו לעבדי ה’ מכוחה

שלום וברכה, ברצוני לשאול 2 שאלות. א.מדוע אנו כ"כ מודים על כך שה’ פדה אותנו מעבדות מצרים? הרי סוף סוף הקב"ה בעצמו ’הכניס’ אותנו לשם, וגזר על כך עוד בברית בין הבתרים? אין כוונתי לשאול למה הקב"ה הוריד אותנו למצרים, שכן ידוע שרק שם עמ"י יכל לקום, את זה אני מבין. אבל נראה שאנחנו מדגישים בעיקר את היציאה מהשעבוד (ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו...). ב.הרמב"ן (שמות,כ,ב) כותב: "ואמר להם זה שהם חייבין שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלקים שיעבדוהו כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים..." למה זה מחייב אותנו? האם הקב"ה ’קנה’ אותנו לעבדים, או ’שחרר’ אותנו? אם קנה- הרי לא היינו עבדים מהותית גם במצרים, הרי זה היה בעל כרחנו. ואם שחרר- מכח מה אנו חייבים לעבדו? מכח זה שהוא עשה לנו טובה?! סליחה על האריכות. אני מקווה שהייתי מספיק ברור. אשמח אם הרב יוכל לענות לי לפני פסח. תודה רבה. פסח כשר ושמח.

שלום רב, מצטער על החמצת השעה. בנוגע לשאלתך אומר השפת אמת: "ופשוט י"ל טעם מרור כמש"ל להראות שגם הגלות וימי העינוי רואין עתה ומאמינים שהי' לטובה ומשבחין על זה כי עי"ז נכנסנו לבריתו של הקב"ה כמ"ש ויוצא כו' להיות לו לעם נחלה כו'. ובנ"י לאחר גאולת מצרים נעשו כאומה חדשה כמו המתגייר כקטן שנולד כו'. כי מ"ש אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים קאי גם על הירידה לגלות. רק שנזכר בפסוק עיקר המכוון שהוא היציאה. כי לא היינו במקרה במצרים רק שהכל הי' הכנה לקנות השלימות כמ"ש מכור הברזל כמו שמכניסין הכסף בכוונה לאור לבררו כנ"ל". לדעתו, אכילת המרור היא לא לשחזר את הקושי אלא להלל את הקב"ה גם על המרירות והשעבוד. המרור הוציא מאיתנו דברים שלא יצא משום עם אחר בעולם. הנחת היסוד שלך, שעבד שנקנה על כרחו אינו עבד, אינה נכונה. מהותו של העבד שהוא מאבד את עצמיותו והדברים קוראים על כורחו. איבוד יכולת ההחלטה ואיבוד החרות זו מציאות. המציאות העבדותית היא מהותה של העבדות. דווקא העבדות לה' מיוחדת שלמרות שיש בה גם צד של כפיית הר כגיגית ושל הכרח יש בה גם צד של עצמיות ושל בחירה חופשית בבחינת נעשה ונשמע. כל טוב