שאלה: בתפילות, ובשמונה עשרה במיוחד אנחנו מתייחסים לקב"ה בלשון "אתה".איך אנחנו יודעים למי בדיוק אנחנו מכוונים בתפילה? איך אנחנו יודעים שאיננו מכוונים ל"אלוקים אחרים"? הלא אין דמות לפנינו (כמו שיש כאשר אנחנו מדברים עם אדם). איננו יודעים את השם המפורש כדי לכוון אליו. אין לנו "כתובת" (בכיוון מזרח הכללי יש גם אלילים ,בהודו, למשל). אי אפשר לומר שאין "אלוקים אחרים" אז לא ניתן לכוון אליהם כי אז לא היה יכול להיות קיים איסור של ע"ז שהרי אין בה ממש!
תשובה: שלום רב: צודק אתה במחשבותיך שאנו לא מתפללים אל מי שיש לו ח"ו דמות או צמצום. אנו מתפללים לישות שהיא מקור כל החיות שקיימת בהוויה. שם הוייה הוא השם שהכי מחבר אותנו לכך שאנו מתפללים אל מי שנגלה אלינו כמקור כל ההוויה. ודאי שאין מקומו מוגדר במזרח או בשמים. כבודו מלא עולם. כל הוויה יש לה מקור עליון ואל המקור של כל הוויה אנו פונים. כל טוב
גירסת הדפסה
שלח לחבר