ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שבירת מצלמה תוך כדי ריקוד | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י תמוז תשע"ג

שבירת מצלמה תוך כדי ריקוד


הרב מרדכי גרוס

שאלה:
בזמן ריקוד באירוע, הרמתי את אחד האורחים ורקדתי איתו ובלי כוונה הוא נתן מכה למצלמה של הצלם שהיה בסמוך ונגרם נזק למצלמה. האם מישהו מאיתנו חייב בתשלום הנזק?

תשובה:
שלום וברכה.

אם הרוקדים רקדו באופן שמקובל, הם פטורים כיון שהצלם הזיק עצמו בזה שהניח את המצלמה במקום שהיא יכולה להינזק, ואלו הרוקדים נהגו כשורה.
אך אם הרוקדים עשו ריקוד משונה שחרג מהאופן המקובל והצפוי, הם חייבים לשלם על הנזק. התשלום בין הרוקדים תלוי באופן הנזק, אם הרוקד התחתון הסיט את גופו באופן שהסיט את העליון כך שהזיק המצלמה, התחתון חייב. אך אם העליון הוא שהסיט גופו שלא מחמת התחתון העליון חייב. (אלא שאם יש לצלם ביטוח על ציוד הצילום כך שאינו מפסיד מהנזק, אפשר שהם פטורים)

פירוט הדבר:

א. אדם שמתנהג באופן המקובל, כך שנדרש מאחרים להיזהר, פטור על נזקים שיארעו לאחר עקב מה שלא נזהר מלהינזק, זאת למדנו מדין הרץ בערב שבת ואחר ניזוק, שהוא פטור, כיון שהרגילות היא לרוץ בערב שבת.

ב. אם הרוקדים עשו מעשה לא מקובל, הרי הם פשעו בדבר והם חייבים.

ג. כשרקדו באופן לא מקובל וחייבים, באופן שהתחתון הסיט את העליון ללא שותפות שלו בהסטה זו, התחתון חייב ונחשב שהתחתון הזיק בגופו, למדנו זאת מתשובת הרא"ש כלל קא סימן ה. אודות חתן שיצא מחופתו רכוב על פרד, ובא אחריו אחד בסוסו ופגע בפרד שהחתן רוכב עליו והכהו והפסיד פרד החתן ורצה השואל לפטור אותו מצד שהוא רגל ברה"ר, והסיק שם הרא"ש "ונמצא שפושע בו ומזיק בגופו הוא כיון שרוכב על הבהמה ומזיק בגוף הבהמה או באוכף שעלה"

ד. באם העליון הוא שהסיט עצמו להזיק, נמצא שאין התחתון שותף לנזק, והעליון חייב.

ה. היה מקום לדון לפטור את הרוקדים מטעם נוסף והוא מצד שהזיקו תוך כדי שמחה, וכדברי המרדכי (סוכה תשמג) האגודה (סוכה מא) ותרומת הדשן (סימן קי). אלא שלא נראה כן וכפי שנבאר:
הראשונים עוסקים במקום שנהגו להזיק תוך כדי שמחה וכלשון המרדכי שם "ויש ללמוד לאותם הבחורים הרוכבים לקראת חתן וכלה ונלחמים זה עם זה וקורע איש בגדי חברו או קלקלו שהן פטורין הואיל ונהגו כן מחמת שמחת חתן וכלה" את אופי המנהג לעשות מעשים שקרובים להזיק אפשר ללמוד גם מדברי תוה"ד המוזכרים גם ברמ"א סוף סימן שעח: "מ"מ אם נראה לבית דין לעשות סייג וגדר הרשות בידם" כלומר המנהג היה קרוב לפשיעה בנזק כך שיש מקום לגדור הדבר, ואלו בימינו אין המשמחים חתן וכלה נוהגים להילחם זה עם זה ולעשות מעשים שקרוב שיזיקו.
גם אם ננקוט שנוהגים כן היום, המנהג הוא לפטור את השמחים בחתונה, אך הגורמים שאינם רוקדים ושמחים, כגון הצלם ובעל האולם, אינם מוחלים על נזק שיזיקו אותם. (מצינו שיש מקומות שאינם נוהגים כן, שהנה הב"ח בסוף סימן שעח, הקשה למה הרא"ש בתשובתו המופיעה בשו"ע מחייב את המזיק לפרד החתן, הלא הדבר נעשה תוך כדי שמחה? ותרץ שבמקום הרא"ש לא נהגו לפטור המזיק תוך כדי שמחה, ועיין בכנסת הגדולה שתירץ באופן אחר שבמקרה של הרא"ש הנזק לא נעשה תוך כדי ביטוי השמחה).

כל טוב
הרב מרדכי גרוס

ר"מ בישיבת הגולן ובעל כושר דיינות

ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il