מזמור "לדוד ה’ " והתאמתו לחודש אלול

המזמור הנפלא הזה מכיל סתירות וניגודים לכאורה. אני מעוניין ליישב את הסתירות והניגודים על דרך הפשט ולא באופן אליגורי ,להלן שאלותיי : 1. מי הדובר במזמור? לא ניתן לומר המלך דוד הואיל ודוד מעולם לא פחד, מאידך, הדובר שרוי בחרדה קיומית שהרי הוא אומר: " אל תסתר פניך ממני ", "אל תטשני ואל תעזבני ", "כי אבי ואימי עזבוני". 2. "בקרב עלי מרעים" - הרי היה לו לומר בקרב אלי מרעים!, שהרי אם המרעים עליך אין להם צורך לקרב אליך ! איך מיישבים את הסתירה העניינית הנובעת מהתחביר? 3. "אם תחנה עלי מלחמה לא ירא ליבי" - היה לו לומר: אם תחנה נגדי למלחמה לא ירא ליבי!, שהרי אם האוייב חונה עליך הוא הרי כבר ניצח!, ולכן , איך לא ירא ליבך? ושוב, לא ניתן לייחס זאת לדוד שהרי מלחמה מתרחשת בין שני עמים ודוד כמלך לא חנו עליו, שהרי הכה את כל העמים שהיו אוייבי ישראל. 4. "בזאת אני בוטח", "אחת שאלתי מאת ד’ אותה אבקש", המילה אות או בכתיב חסר "את" נרמזת חמש פעמים במילים: בזאת, אחת, שאלתי, מאת ד’, אותה, מהו "האות" אליו רומז המזמור? מה הקשר בין "האות" לדובר במזמור? 5. " ולבקר בהיכלו", היכל ד’ הוא בית המקדש, לא ניתן לייחס את הבקשה לדוד המלך, שהרי בית המקדש לא היה קיים לכן השאלה, מי הדובר? 6. "לחזות בנעם ד’ " - איך אפשר לבקש זאת? שהרי "לא יראני אדם וחי"! 7. "לולא האמנתי" - מדוע אין המשך המבהיר את כוונת הדובר? 8. "לולא האמנתי" - מכיל כביכול ספק כלשהוא באמונה, איך מיישבים זאת עם הרישא של המזמור, "ד’ אורי וישעי"? 9. "קווה אל ד’ " - מדוע קיימת כפילות של המשפט ומה הכפילות באה להוסיף? 10. "ויאמץ ליבך" - אומץ לב מתקיים כאשר יש פחד והאדם מתגבר על הפחד ("ויאמץ"), לכן, שוב, לא ניתן לייחס זאת לדוד המלך שהרי דוד לא פחד, לכן השאלה מי הדובר במזמור מקבלת משנה תוקף. 11. מדוע המזמור נאמר בכל קהילות ישראל בחודש הסליחות? על דרך האליגוריה "לומדים" זאת מהמילה "לולא" והשוואתה לחודש אלול. א. האם ניתן להסביר מנהג זה על דרך הפשט? ב. אלול הוא שם אלילי של עכו"ם ולכן השוואה זאת היא תמוהה בלשון המעטה. ג. היכן רואים את תוקף החזרה בתשובה בכל חלקי המזמור? בברכה,

לשואל שלום, שאלה1: (א) בדרך כלל כשמופיעה הכתובת "לדוד" בראש המזמור יחסו המפרשים את המזמור, לדוד המלך. כלומר הוא מחבר המזמור. (ב) מזמור נפלא זה הוא תפילתו של איש הבוטח בה' ובטחונו גורם לו שלא יתיירא מפני כל אוייב או רעה – "לא יירא לבי", "בזאת אני בוטח" וכו'. במילים "אל תסתר פניך ממני" מבקש דוד המלך לזכות ולראות פני ה'. בקשת "אל תטשני ואל תעזבני... כי אבי ואמי עזבוני" היא תפילתו של דוד בעת צרה, הוא מבקש מתוך בטחונו בה' שיזכה לראות בהשגחת ה' עליו וחלילה לא יחוש תחושה של נטישה ועזיבה. שאלות 2-3: משמעות הפסוק "בקרב עלי מרעים" היא, כאשר נגשים אלי האויבים. השימוש בלשון "עלי" במקום "אלי" ממחיש את קרבת האיום המתואר. הכתוב חוזר על מילה זושלוש פעמים "בקרב עלי מרעים... אם תחנה עלי מחנה... אם תקום עלי מלחמה" לאמור, גם במצב של "עלי היו כולנה", כשהאויבים מתקרבים וחונים ולבסוף קמים להלחם, עם כל זאת אני מאמין ויודע שה'יושיעני – "לא יירא לבי". שאלה 4: מעניינת תשומת לבך להופעת האותיות אל"ף ותי"ו בפסוקים ג-ד של המזמור שוב ושוב. לא ראיתי מישהו שמוצא בכך רמז כלשהו. שאלה 5: דוד המלך מבקש לשבת בבית ה' ולבקר בהיכלו. דוד המלך מייחל לבנין בית המקדש, שיוכל לבוא אל המקדש לעבוד שם את ה'. שאלה 6: דוד מבקש לראות את "נעם" ה', את הזיו והזוהר הקורנים כביכול מפני ה' כשהוא מאיר פניו אל יראיו. שאלות 7-8: משמעות המילים "לולא האמנתי" היא, אילו לא הייתי בוטח. אכן הפסוק נראה מקוטע ועלינו להשלימו במחשבתנו – לולא הבטחון בה' ובטובו, כבר הייתי אובד. ואולי לזאת רומזות הנקודות שבמילה "לולא" על פי המסורה. שאלה 9: באופן פשוט הכפילות באה להדגיש את ערכה וחשיבותה של התקוה אל ה'. ורש"י כתב: "ואם לא תתקבל תפילתך חזור וקוה". שאלה 10: בפסוק זה באה פנייתו של דוד המלך לעצמו ולל שומעיו להתחזק בתקוה לה' ובבטחון שסופנו להוושעמצרה. אומץ הלב המוזכר בפסוק הוא הבטחון בתשועתנו ולא אומץ שבא מתוך התגברות על פחד. שאלה 11: (א) נהניתי מהערתך אודות המילה "לולא" שהיא אותיות "אלול". אכן במסורה מילה זו נקודה ונראה שרמזו בכך בעלי המסורה לדרשה החבויה בה. במדרש תהלים דרשו: "ה' אורי" – בראש השנה. "וישעי" – ביום הכפורים. ועוד דרשו: "כי יצפנני בסכה" – בסוכות. כנראה שמשום כך נתפשט המנהג בקהילות רבות לומר מזמור זה בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה (ויש אומרים אותו עד הושענא רבה). (ב) נכונים דבריך ששמות החודשים עלו עם ישראל מבבל, אך עם עלייתם גוירו והתקדשו. בספר "בני יששכר" ישנה אריכות דברים אודות הרמזים הרמוזים בשמות החודשים, ושם נאמר כך: "ונראה לי דודאי שמות החודשים נתקבלו גם כן מסיני רק שהיו בבחינת תורה שבעל פה... ולא נתנו ליכתב בכתב עד שבאו לבבל" (מאמר א ניסן מ"ק ו). וראה דבריו של רבי צדוק מלובלן בספר "שיחת מלאכי השרת". (ג) במזמור זה בולט הבטחון בה' שישמרנו מכל אויב ויזכנו בקרבתו. בברכה נאמנה