מה ההבדל בין השכרת רכוש לבין השכרת ממונו של האדם, הרי רשאי אדם להשכיר את ביתו, את מכוניתו, ואפילו את גופו לעבודה כשכיר יום, תמורת שכר הוגן. ורק הממון הנזיל, הנחוץ יותר מכל לפעילות הכלכלית, דווקא אותו יש להלוות לזולת ללא שכר?! הצדק מחייב לכאורה ליטול שכר על כספו המושקע של האדם, והרי התורה כל כולה צדק ואמת??

ההבדל פשוט. כשאדם משכיר את רכושו יש בלאי של הרכוש, ועל זה שייך לגבות כסף על ההפסד של החפץ, אבל בכסף האדם לא מפסיד כלום, הוא רק יכול להרוויח במקום אחר וזה מניעת רווח. התורה אסרה רק ריבית בהלוואה ובמקח וממכר התורה לא אסרה, אם אדם מוכר חפץ ואומר "אם תשלם עכשיו המחיר מאה ואם תשלם עוד חודש המחיר מאה עשרים", זה לא הלוואה ומהתורה זה מותר, רק חכמים אסרו את זה כי זה דומה לריבית של הלוואה.