הרב כתב "אנו לא מוכרים לצמיתות את הקרקע אלא רק מכירה לזמן". האם הכוונה היא שמדובר בהשכרה? ואם לאו - מה ההבדל בין היתר המכירה לבין השכרה? בנוסף - שאלתי לגבי הקשר האפשרי בין פרוץ האינתיפדה השניה ברה"ש תשעא לבין העובדה שזו הייתה תחילת שנת שמיטה, שבה השימוש בהיתר מכירה היה מלווה בפולמוס גדול. התשובה שקיבלתי היא "עם תחושות לא מתווכחים". צר לי שלא קיבלתי התייחסות לגופה של התהיה. האם התשובה הייתה שונה אם הייתי משתמש במילה אחרת במקום "תחושתי" (למשל "דעתי", "נראה לי", או משהו בדומה)?

שלום רב: לא מדובר על שכירות בלבד אלא על מכירה לזמן. בנוגע לקשר בין היתר המכירה לבין מלחמות הדברים לא פשוטים. ברגע שנעשה דבר על בסיס היתר של רבנים שפוסקים לא מתוך נגיעות אלא לשם שמים קשה לתלות בכך עונשים. כל טוב