האם בסעודה שלישית זה משנה אם שרים שירים עצובים או שמחים? האם שייך לשיר שירי ארץ ישראל רגילים בסעודות שבת?

לנערה השואלת, שלום! ראשית, יש לשמור על המסגרת. במשפחה, יש לתת לראש המשפחה את שרביט הניהול גם אם לדעתך היה מקום להעדיף שירים אחרים; במוסד חינוכי - לנהוג לפי הנחיות הנהלת המוסד, וכדומה. בעזרת ה' כשתקימי את ביתך תוכלי לנווט את הדברים כראות עינייך, ובינתיים יש לשתף פעולה לפי מנהג המקום. לעצם העניין: השבת היא יום שמחה, "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג". אמנם אין בשבת מצוות שמחה ממש כמו ביום טוב, אבל גם אין להתעצב בו, ואסור, למשל, לקרוא בשבת בדברים מעציבים ('מור וקציעה' או"ח סי' שז). יחד עם זה, יש לפעמים בלבול בין "שירים רציניים ושקטים" לבין "שירים עצובים". לא כל שיר שאיננו קצבי ומרקיד הוא "שיר עצוב". השעות לפני צאת השבת נקראות בקבלה ובחסידות "רעוא דרעוין", רצון הרצונות, שעה שהיא עת רצון מיוחדת ומסוגלת לעומק פנימי וחיבור למשמעות חיינו. לכן מקובל ברוב המקומות לשיר בסעודה זו "שירי נשמה", שירים שקטים שמבטאים כיסופים לבורא יתברך ולעשיית רצונו ולגאולת ישראל, ותפילה שקדושת השבת תשפיע על מעשינו בכל השבוע. סגנון זה של שירה מאפשר ריכוז מלא והתבוננות. חיים שאין בהם פרקי זמן שמוקדשים להתעמקות כזו, הם חיים מאוד שטחיים. "שירי ארץ ישראל" זהו מושג רחב שכולל סוגים שונים שקשה להתייחס אליהם כמקשה אחת. כללית, שיר שמחזק ערכים חיוביים של אהבת העם והארץ ואין בו ירידה לסגנון זול - הוא טוב, וברור שמותר לשיר אותו בסעודות השבת (ראו בפירוש המשנה לרמב"ם, אבות פרק א משנה טז, על ערך השירים המחנכים לגבורה ולנדיבות). מצד שני, כדאי לשקול היבטים נוספים לפי אופי הקבוצה שבה מדובר: האם השירה שומרת על "אוירה שבתית" או יוצרת תחושה של חולין, בגלל זיהוי סובייקטיבי של שירים אלו עם עולם החול? מה המינון לעומת שירים שנטועים יותר בקודש בתוכנם ומקורם? מה הערכים שצריכים יותר חיזוק בקבוצה? לאלו שירים הם "מתחברים" ומה האלטרנטיבה שבאה בחשבון ומועילה לטווח הקצר והארוך? בהצלחה!