מה המקור לכך שבכלל צריך להחזיר אבידה? אם מצאתי משהו ואף אחד לא נמצא כאן- למה שאני לא אקח את זה לעצמי? למה זה צודק לחייב אותי להחזיר?

לשואל שלום, מקור מצוות השבת אבדה הוא בספר דברים (כב, א-ג), וכך נאמר שם: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ: וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ: וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם". בספר החינוך (מצוה תקלח) נזכר טעמה של המצוה: "שורש מצוה זו ידוע, כי יש בזה תועלת הכל וישוב המדינה. שהשכחה בכל היא מצויה, גם בהמתם וכל חייתם בורחים תמיד הנה והנה, ועם המצוה הזאת שהיא בעמנו יהיו נשמרות הבהמות והכלים בכל מקום שיהיו בארצנו הקדושה כאילו הן תחת יד הבעלים, וכל פקודי ה' ישרים משמחי לב". ובנימה אישית, אני חש צורך להוסיף כי לפני ימים ספורים איבדתי תיק ובו חפצים בעלי ערך רב (ביניהם המחשב הנייד שאני כעת יושב לצידו ומקליד תשובה לשאלתך...). אשה שמצאה את התיק התכוונה למכור אותו ולעשות קופה... לתומה היא סיפרה לידיד בעל חנות מכשירי כתיבה על המציאה היקרה. שמצאה ועל תוכניותיה. הידיד ניסה לשכנע אותה להשיב את התיק לבעליו, ומשלא הצליח, אמר לה כי הוא מוכן לרכוש את התיק על תכולתו כדי להשיבו לבעליו. היא הרגישה שלא בנוח, ואז אמר לה שהיא מוזמנת לחנות לקחת מה שהיא רוצה ובלבד שתשיב את המחשב לבעליו. האשה התרצתה והתיק שב אלי בשלום. למותר לציין ולתאר את השמחה הרבה שהסבה לי חזרת האבדה היקרה. מעשהו של הידיד ריגש אותי באופן מיוחד. יתן ה' ונזכה אף אנחנו ללמוד מדרכו ולעשות כל שביכולתנו לשמח אלקים ואדם. בברכה נאמנה