לגבי ספרדי, האם בנסיעה מעיר לעיר, כשהולכים 45 דקות ברכב עד שדה התעופה ועוד 45 דקות טיסה, מצרפים את הזמנים ומברכים ברכת הגומל? תודה

לדעתי לא צריך שום צירוף זמנים, לא משנה אם אדם נוסע חמש דקות או חמישים דקות, הימצאות בזמן הסכנה היא שמחייבת את ברכת הגומל. בשולחן ערוך מרכיב הזמן לא מופיע בדבר הזה, זמן מופיע לעניין ברכה אחרונה, אם אדם אכל ושהה כדי הילוך ארבע מיל, כבר התעכל האוכל ואין לו על מה לברך, אלא אם כן הוא עדיין שבֵע. אבל דברים כאלה של הימצאות בזמן הסכנה, למה שמרכיב הזמן יפעל? מה זה משנה כמה זמן הוא היה בסכנה? לעניין תפילת הדרך מוזכר שאדם לא אומר תפילת הדרך אלא אם כן הוא הולך ארבע פרסאות כי אז אומרים ששכיחא היזקא, בזמנים הקודמים היה שלטון בעיר, ולא היו בעיר חיות רעות וליסטים אלא רק ממרחק ארבע פרסאות. אבל כבר מוזכר, שאם הדרך היא בחזקת סכנה אומר תפילת הדרך אפילו אם הדרך קצרה. היות והיום רוב הדרכים בחזקת סכנה, ודאי שכבר שאדם יוצא מהעיר שיאמר את תפילת הדרך, לא משנה אם יוצא לחמש דקות או לשעה, כל נסיעה באזורים בין עירוניים צריך לומר את תפילת הדרך, בשם ומלכות כמובן. לעניין ברכת הגומל ודאי שיברך. אצלנו הנהגנו שכל שבת אדם עולה לתורה ומברך הגומל ומכוון להוציא את כל הציבור, כי הרי רוב הציבור אנשים נוסעים לעבודה, ללימודים או לסידורים ואי אפשר להעלות את כל באי בית הכנסת לתורה כי יש בזה טירחא דציבורא. בנוסף, ברוב עם הדרת מלך ולכן אחד עולה לתורה ומברך וכולם יוצאים ידי חובה.