תפילה במניין מול איסור מלאכה לפני התפילה

שלום הרב, באזור מגורי יש הפרש זמן גבוה בין מנייני תפילת השחרית הזמינים, כלומר בטווח הליכה או נסיעה של מספר דקות. לאחר מניין 6 בבוקר המניין הבא הוא בשבע וחצי לפי ידיעתי. לעתים אני משכים למלאכות השבוע, למשל ב-6 ומחצה. האם במצב זה עלי להתפלל בביתי כדי להקדים תפילה למלאכה, בהיעדר מניין באותה שעה, או לעסוק במלאכות עד מניין 7 וחצי ולהתפלל בו? אשמח לתשובת הרב מפני שמצאתי מספר דעות הלכה בנושא בחיפוש אחר הנכונה ביותר.

לשואל, שלום! עדיף היה למצוא דרך להתפלל במניין המוקדם ולעסוק במלאכתך אחרי התפילה, אבל אם הדבר אינו מתאפשר, ומאידך ביטול מלאכה במשך שעה מדי יום עד המניין השני גם הוא איננו סביר (ועיין שו"ע יו"ד סי' רמד ס"ה), עדיף שתעסוק במלאכה ותתפלל בציבור מאשר שתתפלל ביחידות לפני המלאכה. יחד עם זה, עליך להכין לעצמך תזכורת, כגון שעון מעורר, שיזכיר לך את זמן התפילה בהגיע הזמן למניין השני כדי למנוע חשש שהעיסוק במלאכתך ישכיח ממך את זמן התפילה. כמו כן, עליך לומר את ברכות השחר לפני עיסוקך בעניינים אחרים. הרחבה: לגבי איסור האכילה לפני התפילה מצאנו, שמי שחייב לאכול מפני בריאותו עדיף שיתפלל ביחידות ויאכל מאשר שימתין לתפילת הציבור ויאכל לפניה (ברכות כח ע"ב וביאור הלכה סי' פט ס"ג ד"ה וכן אוכלין). לגבי האיסור לעשות מלאכה או לצאת לדרך לפני התפילה נחלקו הפוסקים: בשו"ת רבבות אפרים (ח"א סי' סו, הובא בפסקי תשובות סי' פט הערה 176) כתב בשם הרב עובדיה הדאיה זצ"ל שעדיף להתפלל ביחידות מאשר לעבוד ואחר כך להתפלל בציבור. הוא מסתמך על המשנה ברורה סי' פט סק"כ, שכתב לעניין הליכה בדרך לפני התפילה: "ואפילו אם במקום שיבוא יהיה יכול גם כן להתפלל עם הצבור בזמנו אעפ"כ אסור, דהליכה בדרך הוי כעוסק בצרכיו". ולא הבנתי ראייתו, שהרי מלשון המשנ"ב "גם כן" מבואר שגם במקום שבו הוא נמצא הוא יכול להתפלל בציבור, ואין כאן ברירה בין תפילה בציבור אחרי הדרך לתפילה ביחידות לפני הדרך (וכך משמע במקורו בדרך החיים, סי' כג סק"ג, שהסתמך על הט"ז סי' פט סק"ג). עוד ציין למשנ"ב שם סקל"ג על לימוד לפני התפילה: "מי שהוא בדרך או דר בישוב... אף על גב שמצוה להתפלל בשעה שהצבור מתפללין, מכל מקום כיון שאסור ללמוד קודם שמתפלל מוטב שיתפלל תיכף כדי שלא יתבטל מלימודו". ואף זו אינה ראיה: מדובר על מי שבכל מקרה יתפלל ביחידות, אלא שהברירה בידו היא להתפלל בשעה מסוימת שהוא יודע שבה הציבור מתפללים במקום אחר, וזו מעלה בתפילה (עיין סי' צ ס"ט בשו"ע, וברמ"א שם על "הדרים בישובים ואין להם מנין"), אבל אינה עומדת כנגד העניין שאין ללמוד לפני התפילה כדי שלא ישכח להתפלל. גם בילקוט יוסף (סי' פט סעיף לה) כתב שלכתחילה אין לעשות זאת אלא עדיף להתפלל ביחידות, אלא אם כן דעתו מיושבת עליו יותר בתפילה בציבור אחרי תחילת עבודתו מאשר תפילת היחיד בביתו. בהערות שם האריך, וקבע שמאחר שעשיית מלאכה או יציאה לדרך לפני התפילה היא איסור - אין לעשות שום איסור לצורך תפילה בציבור. אולם הרב אשר וייס שליט"א (מובא בקובץ 'שיח תפלה' לע"נ חיים שמואל טשזנר, עמ' תרכו-תרכז) מבאר שיש חילוק מהותי בין איסור האכילה לפני התפילה לבין איסור ההליכה והמלאכה: האכילה לפני התפילה מהווה פגם בתפילה, מפני שיש בתפילה זו צד של גאווה, ואילו המלאכה והליכה לפני התפילה איננה פוגמת בתפילה אלא זהו דין לכתחילה שלא לעשות זאת. לכן, למרות שבאכילה יש להעדיף תפילה ביחידות לפני האוכל מאשר תפילה בציבור לאחריו, בהליכה ומלאכה יש להעדיף את ההמתנה לתפילת הציבור. הוא מוכיח זאת מהשו"ע בסי' צ סט"ז והמשנ"ב שם ס"ק מט, האומר במפורש שמי שהולך בדרך ולן בעיר שאין בה מניין, בקומו בבוקר צריך להמשיך בדרכו עד ארבעה מיל כדי להתפלל במניין (זוהי חומרא בדין תפילה בציבור, שחובתו לטרוח עד שיעור זה, ואם רצה לטרוח יותר - משמע שבוודאי הדבר מותר וראוי; ומכאן שאין שום איסור בהליכתו לפני התפילה לצורך התפילה בציבור). הגרש"ז אוירבך זצ"ל (מובא בספר 'אשי ישראל' פי"ג הערה נא, ובלשון יותר מסויגת ב'הליכות שלמה' פרק ב הערה ח ושם סעיף יא והערה טז) התיר גם הוא עשיית מלאכה במי שמתפלל במניין קבוע מאוחר, ומטעם אחר: לא משום שתפילה בציבור דוחה את האיסור, אלא שהגדרת האיסור היא לעשות מלאכה לפני הזמן הקבוע לתפילה, ובמקום שיש בו תפילת ציבור וטרם הגיע זמנה - נמצא שעדיין לא הגיע הזמן הקבוע לתפילה ולא חל האיסור. לענ"ד מסתבר כדעה השניה, הן מסברה והן מראיית הרב אשר וייס מן השו"ע והמשנ"ב. יחד עם זה, מאחר שלדעת כמה מהפוסקים האיסור על עיסוקים לפני התפילה הוא מחשש שישכח להתפלל בזמן (כפי שהביא בילקוט יוסף בסי' פט סל"ה הנ"ל מהריטב"א בברכות יד ע"א), נכון לדאוג לתזכורת שתוודא שלא תשקע בעיסוקים על חשבון זמן התפילה, ובכך יש היתר נוסף (ראה כיוצא בזה במשנ"ב סי' פט סקל"ב לגבי לימוד לפני התפילה). כמו כן, מאחר שיש אומרים שלעניין האיסור לעסוק בעניינים אחרים לפני התפילה די באמירת ברכות השחר (עיין ברמ"א סי' פט ס"ג ובמשנ"ב סי' צ סקנ"ג), עדיף שתברך ברכות השחר לפני העיסוקים הללו.