הרב כתב "לעניין זה אין הבדל בין שדכן מקצועי לבין מי ששידך באופן חד פעמי ומזדמן". מחילה, אבל זה סותר כל הנהגה בסיסית של עזרה חברית בין אנשים. לפי הרציונל הזה, כאשר אני פותר לחבר בעיה במחשב עליו לשלם לי שכר של טכנאי מחשבים. האם ייתכן כדבר הזה שכל מי שמבצע חסד, חברו מחויב לשלם לו על כך, גם אם כלל לא העלה בדעתו לשלם על עזרה מקצועית?

לשואל, שלום! אני מבין את פליאתך, אבל ראה נא את לשון הרמ"א שציינתי (חו"מ סי' רסד ס"ד): "כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה, לא יוכל לומר: 'בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך', אלא צריך ליתן לו שכרו". מדובר, כפי שמסבירים נושאי הכלים, כאשר הפעולה שנעשתה היא בעלת ערך כספי על פי המקובל באותו מקום. בדוגמה שהבאת, אם מדובר בבעיה שאינה ניתנת לפתרון על ידי הדיוטות ומקובל להזמין עבורה טכנאי מחשבים, החבר שבא לעזור גמל חסד בכך שחסך את זמן ההמתנה אבל אינו חייב לוותר על השכר המגיע לו. האם גם לגבי שידוך תאמר שהמשודך "לא העלה על דעתו לשלם"? אם אכן ברור שזוהי הנורמה באותה חברה - באמת אינו חייב, כפי שכתבתי. היסוד הוא דין "נהנה", ולפיו מי שקיבל מחברו רווח כלשהו, ולא היה ברור שזוהי מתנה, צריך לפצות על ההשקעה אם נתבע לכך. כאשר הנורמה היא שדבר מסוים נעשה ללא שכר - ממילא העשייה איננה מוגדרת כרווח כספי למי שקיבל אותה. אבל כאשר הנורמה היא שזה נעשה בשכר - זהו רווח הזכאי לתמורה. זוהי שורת הדין, והיא מונעת תקלות ואי הבנות לגבי מקרים שבהם לא ברור האם מי שיזם את העניין התכוון שזה יהיה בתשלום או לא. לפעמים גם שידוך מזדמן, או מתווך מזדמן, נעשה מתוך כוונה להרוויח משהו "מהצד", או כניסיון ראשוני להתמקצע בתחום. אני מסכים שבנושאים רבים יהיה יפה מצד העוזר לא לבקש את התמורה המגיעה לו, אפילו אם מדובר בעזרה שמקובל לשכור עבורה איש מקצוע, אבל בנושא של שידוכים נראה שהאינטרס הציבורי הוא שהשדכנים אכן יקבלו את התמורה המגיעה להם בדין.