מספר שאלות על מסכת מגילה- בתודה מראש!

שלום וברכה לכבוד הרב! ישנם כמה מקומות שלא הבנתי לחלוטין במסכת מגילה, ואשמח אם תוכל לסייע לי לשפוך עליהן מעט אור. 1)"אין בין מודר הנאה מחברו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש." מהו "מודר הנאה\ מאכל"? (ראיתי בהלכות נדרים של הרמב"ם שמתייחס לעניין, אבל גם שם יש לי חשש שהבנתי לא נכון). ואם הבנתי נכון, למודר הנאה אסור לדרוך בחצר רעהו המדיר, ולמודר מאכל אסור לשאול ממנו כלים? 2)"בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו - קורא כמקומו, ואם לאו - קורא עמהן." אדם שנמצא בכפר בי"א שהוא יום חמישי, שם נוהגים לקרוא ביום הכניסה וקוראים את המגילה, ואחר הולך לעיר שאינה מוקפת חומה ביום א’ שהוא י"ד וגם שם קוראים את המגילה, וביום ב’ הולך לעיר והוא בט"ו לחודש ושם קוראים את המגילה- צריך לקרוא שש פעמים שש, (ערב ובוקר י"א, ערב ובוקר י"ד וערב ובוקר ט"ו)? 3)"זה הכלל: דבר שמצוותו ביום - כשר כל היום. דבר שמצוותו בלילה - כשר כל הלילה:" ישנן מצוות שלכאורה מצוותן ביום- למשל, שחרית מצוותה ביום- אבל לא כל היום. האם מדובר ביוצאים מן הכלל או שמסתבר שמותר עקרונית (לאו דווקא להלכה, הקובעת עד חצות היום) להתפלל כל היום? 4)"מוכרין...וכן במותריהן" (פ"ג מ"א) האם אדם שמוכר תשמיש קדושה שלא בפני שבעה זקנים (כמובא בברטנורא שם), דבר השכיח היום- מחוייב "להעלות ולא להוריד בקודש"? (למשל, אם אדם מכר ספר תורה, האם בכסף אסור לו לקנות דבר ש"פחות" במדרגתו מס"ת)? 5)"עלו בו עשבים- לא יתלוש, מפני עגמת נפש" (שם מ"ג) מה הכוונה, ולמה משתמש דווקא בלשון עגמת נפש? (בברטנורא מביא שלא יעקור כדי שישימו לב למצב הרע כדי שיבנו את ביה"כ, אבל כביכול למי נגרמת עגמת הנפש) 6)"ראש חודש שחל להיות בשבת וגו’. חל להיות בתוך השבת" מה ההבדל בין "חל להיות בשבת" ל"בתוך השבת"? 7)"פורסין את שמע" ראיתי שיש אומרים שמדובר בברכת ברכה ראשונה בלבד של שמע, מעשה שהוא כעין "פריסה" שלה. אם כך, למה "את שמע" נאמר ולא "את ברכותיה"? והאם נהוג גם כיום הדבר? לסברה נוספת- בעבר היה החזן אומר "שמע ישראל" והציבור משלימים. גם זה אינו נהוג, ומה הכוונה כאן ב"לפרוס" דווקא את שמע? בתודה רבה וסליחה על האריכות! אשמח לכל טיפ איך ללמוד משניות לבד, ברטנורא לעיתים לא מספיק לאנשים שבאו מרקע נבער רח"ל...

שלום 1)מודר הנאה - אדם (לדוגמא: ראובן) שהדיר (=אסר) את חבירו ליהנות מנכסיו. ממילא לאותו חבר אסור ליהנות מנכסי ראובן. מודר מאכל - אדם (לדוגמא: ראובן) שהדיר (=אסר) את חבירו ליהנות מנכסיו בכל הדברים הקשורים לענייני אכילה. ממילא לאותו חבר אסור ליהנות מנכסי ראובן רק בדברים הקשורים לאכילה כגון: לשאול ממנו סיר או תבלין ואפילו אש כדי לבשל עליה. כפי שכותבת המשנה קיים הבדל לגבי דריסת רגל (=כניסה לחצר חבירו) להמודר הנאה אסור להיכנס לחצר של ראובן כיון שנהנה מהחצר, ואילו למודר מאכל מותר להיכנס לחצר ראובן כיון שהנאה זו איננה קשורה למאכלים. 2) הר"ן מסתפק לענין בני הכפרים שמקדימין לקרות את המגילה אם מחוייבים לקרותה גם בלילה או די בקריאה של היום. בגמרא (מגילה דף יט/א) אומר רבא בן כפר שהלך לעיר - קורא עמהן. כיון שחייב מעיקר הדין לקרוא כבני העיר אלא שהקלו עליו "כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין", קולא זאת נאמרה רק אם אכן נמצא בכפר בי"ד אך אם נמצא בעיר חייב לקרוא כדינו בי"ד. ולכן בן כפר שקרא מוקדם (בי"א באדר) אם הזדמן בי"ד לעיר עליו לקרוא שוב את המגילה. לגבי סוגיית בן עיר שהלך לכרך רבו הדעות וההסברים, אני אביא כאן את דברי המשנה ברורה (סי' תרפ"ח ס"ק י"ב, שבאר את דברי השו"ע ע"פ המגיד משנה והכסף משנה): בן עיר שהלך לכרך אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ר"ל בזמן קריאה של ט"ו דהיינו משהאיר היום לא יהיה שם כי יחזור משם קודם אור היום אף שלבסוף רואה שהוא מוכרח להתעכב שם גם על יום ט"ו מ"מ אינו נקרא בשם מוקף וקורא ביום י"ד בהיותו בכרך. אבל אם בעת נסיעתו לא היה בדעתו לחזור מן הכרך אלא לאחר זמן הקריאה דהיינו בבקר של ט"ו שאז כבר הוא זמן הקריאה אז חל עליו שם מוקף וקורא עמהן ביום ט"ו ואפילו אם אח"כ חזר לעירו ביום ט"ו קורא שם אם לא קרא מתחלה בכרך. וכן באופן השני דהיינו בן כרך שהלך לעיר אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה דהיינו שיחזור משם בליל י"ד קודם שיאיר היום דהוא זמן קריאה ואף שלבסוף היה שנתעכב ולא חזר קוראו כמקומו דהיינו ביום ט"ו אבל אם לא היה בדעתו בעת נסיעתו לחזור משם רק לאחר זמן קריאה דהוא ביום י"ד בבוקר חל עליו חובת הקריאה של העיר וקורא עם אנשי המקום אשר הוא שם, ואף שחזר באותו יום ובא לכרך צריך לקרוא באותו יום י"ד דהוא נקרא פרוז בן יומו. אם חזר לכרך קודם שהאיר יום י"ד לא מועיל מה שחשב מתחלה להיות בעיר בעת קריאת העיר וקורא כבני הכרך. 3) התפארת ישראל (אות מ"ח) מסביר שהמשנה עוסקת במצוות שלא קבעה להן התורה זמן, אך מצוות כגון: קריאת שמע הקרבת קורבנות הפסח והתמיד שמפורש בכתוב מהו זמנם המדויק בהם לא עסקה המשנה. 4) שולחן ערוך (סימן קנ"ג סעיף ב') פסק שבני העיר שמכרו בית הכנסת, יכולים ליקח בדמיו תיבה, וכו' שאר המדרגות שיש במשנה "אבל איפכא להורידן מקדושתן, אסור. ואפילו אם קנו בקצת המעות דבר שקדושתו חמורה, אין יכולין לשנות המותר לקדושה קלה". 5) הרמב"ם בפרוש למשנה הרחיב יותר וכתב "שידאבו הנפשות כשיהיו בו עשבים וישתדלו לבנותו אם אפשר להם, או יכנע לבם וישובו אל ה' אם אי אפשר להם לבנותו" א"כ עוגמת הנפש היא לאנשים הרואים את הבזיון ואת החרפה בה נמצא בית הנסת. 6) "חל להיות בשבת" פרושו ראש חל שבת ביום שבת. "חל להיות בתוך השבת" פרושו חל להיות באחד מימי השבוע. 7) עשרה בני אדם שבאו לבית הכנסת אחר שהציבור כבר התפללו, ואותם עשרה התפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה היינו יוצר אור עד יוצר המאורות כיון שיש בה קדושה, ולא יותר, ואח"כ אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש. הטעם שעושים זאת כדי להוציא מי שלא שמע קדיש וברכו וקדושה בצבור. הלכה זו נקראת "פורסין של שמע" מלשון חתיכה ופרוסה, שאינו אומר רק קצת ממה שמחויב, כלומר, משתי ברכות שלפני ק"ש אומר ברכה אחת. דין "פורסין את שמע" הובא בשולחן ערוך (סימן ס"ט סעיף א') והרמ"א כתב שם "ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור, אלא אומרים קדיש וברכו" ועיי"ש לשאר פרטי ההלכה בזה. תרשה לי להחמיא לך שהשאלות ששאלת מראות על הבנה נכונה ורצון לבירור המושגים וההלכות. ניתן להוסיף ולהתקדם בלימוד המשניות על ידי לימוד הקדמה לענין או למסכת הנלמדת (הקדמות מעין אלו ניתן למצוא במשניות עם פירוש הרב פנחס קהתי). כמו כן פירוש תפארת ישראל על המשניות הרבה פעמים מרחיב ומסביר אף דינים פשוטים וגם הוא יכול לסייע בהבנה. עלה והצלח בלימוד המשנה בפרט ובלימוד שאר חלקי התורה. כמובן שאתה מוזמן להוסיף ולשאול ובעז"ה נשתדל לענות כפי ידעתנו. יום טוב