הלכות רכילות כלל ג - ב אִם רְאוּבֵן דִּבֵּר עַל שִׁמְעוֹן בִּפְנֵי לֵוִי, וְהָלַךְ לֵוִי וְסִפֵּר הַדְּבָרִים לְשִׁמְעוֹן, אָסוּר לְשִׁמְעוֹן לוֹמַר אַחַר כָּךְ לִרְאוּבֵן: אֵיךְ דִּבַּרְתָּ עָלַי בִּפְנֵי לֵוִי ?! כִּי עַל יְדֵי זֶה (ג) גַּם הוּא עוֹבֵר עַל אִסוּר רְכִילוּת מֵחֲמַת לֵוִי, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יַזְכִּיר לוֹ בְּפֵרוּשׁ אֶת שֵׁם לֵוִי, וְיֹאמַר לוֹ סְתָם: שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁדִּבַּרְתָּ עָלַי כָּךְ וְכָךְ, אִם עַל יְדֵי זֶה (ד) מִמֵילָא יָבִין רְאוּבֵן, מִי הָיָה הַמְגַלֶּה לוֹ, אָסוּר. וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נִכְשָׁלִין בָּזֶה. איך זה יתכן? הרי משמע שאם שמעון יאמר לראובן למה דיברת עלי בלי הזכרת שמו של לוי ואין חשש שיגלה מיה אמר לשמעון זה מותר. אבל לשמעון בכלל אסור להאמין ללוי מדין קבלת רכילות אז איך זה יתכן?

אין הכוונה להאמין אלא לחשוש מספק, ובזה שידברו עם המדבר יזהר מכאן ואילך.