שאלה: נתעוררה שאלה אצלנו בצוות המורים. השיעור האחרון מסתיים בשעה שגורמת למורים לאחר בלקיחת ילדיהם מהגן. האם איחור קבוע של עשר דקות מהווה גזל וחילול ה’ כטענת צד אחד או שמא כך המקובל ולכן מותר? אם הגננת לא מוחה או לחילופין נשאלה והביעה הסכמה זה מתיר או שיתכן שההסכמה ניתנת מאי נעימות ולא בלב שלם?
תשובה: אם הגננת מוכנה להשאר עוד כמה דקות אין כאן שום בעיה. היא רשאית להתנגד או לדרוש תשלום נוסף על ההמתנה. ואם היא מוכנה להישאר ולשמור על הילדים יש לה מצוה בכך. באשר לחלק הראשון, אין הבדל בין דבר קבוע למקרה חד-פעמי. זה וזה הוא גזל. אך ניתן אולי לקצר את ההפסקות (בצורה שלא תפגע בילדים) ובעיקר את ההפסקה הגדולה, כשם שיש מקומות שמצרפים שני שיעורים לשיעור אחד. ובכך להקדים את היציאה בכמה דקות.
גירסת הדפסה
שלח לחבר