האם בקניית ירקות ייבול נכרי יש עניין של לא תחנם?? ואם כן האם עדיף לאכול פירות שביעית שנעבדו באיסור כי זה יהיה איסור דרבנן לעומת לא תחנם שהוא איסור דאורייתא? אודה לכבוד הרב אם יוכל לפרט לי את הטעמים. תודה רבה

בס"ד שלום וברכת ד' הרמב"ם הן בספר המצוות והן בהלכות (ע"ז פ"י) הגדיר את הדברים במה שייך איסור "לא תחנם". הדבר כולל איסור ישיבה, מכירה במחובר לקרקע והנאה. כל אלו הדברים מחשש שמא ילמד מדרכיהם. ברור שבקנייה בשוק אין את החששות הללו, כמו כן רוב הגויים המדוברים אינם עובדי ע"ז ממש, אלא מוסלמים שאינם מוגדרים כעע"ז גמורה. על כן הקונה מהגוי איננו עובר על איסור לא תחנם, אבל מאידך יש כאן בעיה רוחנית של חיזוק אויבי ישראל על חשבון החקלאות היהודית, ככל שקונים מנכרים קשה יותר לחקלאי יהודי, יש כאן סולם ערכים ופגיעה ב"וחי אחיך עמך". שזה יכול למוטט את היישוב היהודי בארץ, וחכמים מצווים לשמור על החקלאות והחקלאים היהודים למען חיזוק האחיזה היהודית בארץ ישראל. אשלח לך דברים מהגאון הגר"ש ישראלי זצ"ל בנידון: הערה 2 – רמב"ם ע"ז פ"י ה"א: ואסור לרחם עליהם שנאמר לא תחנם... לפיכך ראה טובע וכו' משמע שאסור להחיותם וכשקונים מהם מפרנסים ומחיים אותם... כמו כן דורשים לא תחנם – לא תתן להם חניה בקרקע, ולפי שעיקר הטעם שלא למכור להם קרקעות הוא שלא תהיה להם חניה כשמתאמצים לקנות רק מהם בוודאי נותנים להם חניה בא"י וראה שו"ת תורת חסד... יש לומר עוד שמאחר ובנידון דידן פוסקים כר"ש דדריש טעמא דקרא... הערת הגר"ש ישראלי – עמ' 1 ב' יש להימנע וכו' זה סותר את הכותרת. בכלל נוסח זה נראה כאילו חרם וזה גם סותר את החוק וגם יש בו משמעות חמורה שלא ראוי להטיף לו. וכן כשם שלמתירים יש על מי לסמוך כמו כן האוסרים. ולא מצינו איסור לקנות מהם, כשאין הפקעת מחירים. וכן מה שאוסרים בשאר עממים אין זה מפני שנקטינן כר"ש דדריש טעמא דקרא אלא מפני שבקרא מפורש הטעם: פן יחטיאון וכו' כמו שכתב בכסף משנה א"כ הרי זה מרבה כל שיש להחטיא וזה אמור בעובדי עבודה זרה בדווקא כמו שאמר הרמב"ם לעניין איסור להשכיר בית דירה מפני שמכניסים העבודה זרה. אם כן בערבים מוסלמים לא שייך עניין זה מעיקר הדין. כן אין לצטט 'לפיכך אם ראה טובע...' וזה גם לא נכון. ואנחנו איננו היום בגדר היד תקיפה שא"כ היו אסורים כלל שיימצאו כאן וכל זה מיותר ורק יכול לגרום התנכלויות מצד אלה שאין דעתם נוחה. כן מה שכתב לחלק בין חניה שזה לצורך ישראל על כן מותר, ולא כן כשמפריז במחיר הסברא הפוכה דאיסור חניה כל עיקרה משום שנותן לו אחיזה בארץ, וזהו איסור מוחלט ולא שייך להתיר בשביל עצמו שגם בכסף אסור למכור לו. ויש לומר דפשיטא מילתא שלמכור לו כשמשלם הרי מודה בשופי. באחת, כל האריכות וגילוי הבקיאות אינו למעליותא משום צד. מה שיש להזכיר רק בקצרה שחניה בקרקע הוא כשעל ידי זה מתחזקת אחיזתו כמו שכתב הרמב"ם ואילו המכירה שלנו שהוא רק לצורך השמיטה אינה מקנה לו אחיזה יותר ממה שהוא נמצא בארץ בלאו הכי. מאידך יש כאן במקרה של הפקעת מחירים, כפי שמצוי בזמן השמיטה, יש לראות זאת מצד הענין של מתנת חינם (כי מאי נ"מ אם נותנים מתנה מסוימת, או שנותנים מחיר שעולה הרבה יותר על המקובל מצד ההשקעה והעבודה וכו'... ודי בזה. בקצרה – להדגיש שבקניה יש יותר חשש לאיסור לא תחנם מאשר בקניה (במכירה) מהם ולציין רק את ההלכות ברמב"ם מבלי להביאם במפורט. בברכת התורה והארץ יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ