שלום הרב, אני לומד בישיבה ובאחד הלילות נתקלתי ברחוב בבחור חרדי שאמר לי "שמעתי שלומדים אצלכם אמונה, מה זה אומר?" עניתי לו בקצרה שמדובר בחובות הלב הדברים שאנחנו מאמינים בהם ולא רק מקיימים למשל כמו תפילה אז מה זה תפילה ולמי מתפללים. ואחר כך חשבתי שזו תשובה לא טובה וחלקית מאוד, אשמח אם הרב יוכל להסביר בקצרה מה הם לימדי האמונה (את יסודות ועיקרי הדברים) ? תודה רבה!

לשואל, שלום וברכה! השאלה עמוקה ולצערי אינני כתובת מתאימה לתשובה מלאה. אנסה לנגוע בכמה נקודות שנראות לי משמעותיות, ואידך זיל גמור: 1. האמונה היא הכרה במציאות ה'. זוהי תכונה טבעית לנפש, ועם זאת היא זקוקה לפיתוח בשכל וברגש. לימוד האמונה נועד, קודם כל, לבסס ולהעמיק את האמונה בה': כיצד מציאות ה' מתגלה לנו בתורה שנתן לנו, בטבע שברא, ובהיסטוריה שהוא מנהל. ביסוס הוודאות הוא מצווה בתורה, מצוות האמונה בה'. זאת, אם בדרך ההוכחות השכליות (כדרכם של רס"ג והרמב"ם) ואם בדרך של חיזוק ופיתוח התכונה הטבעית באדם לערוג אל ה' (כדרכו של רבי יהודה הלוי; וראה בהרחבה באגרות ראי"ה ח"ג אגרת תשצג ובמאמרי הראי"ה עמ' 485, על יתרונה של דרך זו). 2. הסעיף הקודם הוא רק תחילת הדרך. על פי תפיסה רווחת בציבור, לימוד אמונה נועד רק לחזק ולבסס את המוטיבציה לקיום תורה ומצוות. לפי תפיסה זו, "גדלות באמונה" הינה הפנמה מלאה של האמונה בה' ובתורתו, והיא מתבטאת במוטיבציה חזקה יותר ומסירות נפש לתורה ומצוות. ממילא, לאור הגדרה זו, כל גדולי התורה הם גדולים באמונה, שהרי הם מוסרים את גופם ונפשם עליה יומם ולילה, ומקפידים על קלה כבחמורה בדקדוק הדין. מסקנה אפשרית נוספת היא, שלימודי האמונה טובים עבור אנשים בעלי אופי מסוים, או סביבה חברתית מסוימת, שזקוקים לבירורים עיוניים כדי לחזק את שייכותם ומחוייבותם לקיום התורה. אולם אנשים בעלי אופי או רקע אחר, שלדידם דף גמרא משמש זרז מספיק חזק לקיום מצוות, אין להם צורך בבירורים אלו. ברם, גדולי המחשבה בישראל נקטו בתפיסה אחרת, שלפיה עניני האמונה הם מקצוע בתורה בפני עצמו. כשם שלימוד הלכה נועד לברר מושגים בהלכה, כך לימוד אמונה נועד לברר מושגים בעולם האמונה. "גדלות באמונה", לפי הגדרה זו, פירושה ידיעה והבנה טובים יותר, בהיקף ובעומק, של מושגי האמונה. ממילא, גדולי התורה שעוסקים כל ימיהם בש"ס ופוסקים אינם בהכרח גדולים באמונה, כשם שאינם גדולים באגדה ובקבלה ובתנ"ך (לא שאמונתם חלשה, חלילה, אלא לא מבוררת כסוגיה ערוכה). 3. דוגמאות לנושאים שבהם עוסק לימוד האמונה: יראת ה' ואהבתו; בטחון בה' לעומת השתדלות ועשיית האדם; ידיעת ה' ובחירה חופשית; תורה שבכתב ותורה שבע"פ; טעמי המצוות; הנבואה והשגתה; השפעת התפילה; היחס בין ישראל לעמים; הבנת רצון ה' בטבע ודרכי הנהגתו את מהלך ההיסטוריה, בתולדות עם ישראל והעולם כולו; צדדי החיוב והשלילה שבכל תופעה היסטורית, ומה היא מקדמת; היחס לעולם החול והמודרנה; מעמד האישה, ועוד. 4. בכל אלו ונושאים רבים אחרים, יש כאלו שאם תשאל אותם כיצד נכון להתייחס לעניין פלוני ישלפו מאמרי חז"ל ו'וורטים' מגדולי הדורות באופן אקראי, ללא משנה סדורה והבנה מעמיקה על ההשלכות מכל תשובה. כאשר מונחת לפניהם שאלה הלכתית, הם יודעים שצריך לאתר את המקורות הראשיים, מהפסוקים והגמרות עד השולחן ערוך ואחרוני הפוסקים, ובמידה שיש סתירות לכאורה הם יודעים שצריך לעמול קשה וליישב את המקורות, או לבחור בין הפסיקה המרכזית והמסתברת לבין דעות צדדיות. אך בענייני מחשבה, ניתן, לדעתם, לצטט איזו אימרה ולראות בה את חזות הכל. יש אפשרות אחרת: לימוד מסודר, מהתנ"ך וחז"ל ועד גדולי הדורות האחרונים, שפורס את הדברים כשמלה ונותן תמונה מלאה ומגובשת. ואם יש סתירות לכאורה, לומדים בעיון ומבדילים בין עיקר לטפל. אפשר שבסופו של הלימוד יהיו נושאים שבהם אין "שורה תחתונה" מוכרעת לגמרי, וזו סוגיה בפני עצמה, האם וכיצד לחתור להכרעה במושגי האמונה. מכל מקום, גם הידיעה על האפשרויות השונות ומשקלן ומקורותיהן תורמת הרבה. 5. תפיסה נכונה של המושגים מסייעת לעבודת ה' בכמה רבדים: מעשית, היא מכוונת את האדם בדרכו בעולם הזה. עולם ההלכה הוא בסיס, מכנה משותף לכל ישראל, אך מעבר לקיום החובות יש לאדם מרחב גדול של מצוות ומעשי רשות שעליו לבחור במה להשקיע, הן על פי נטיית נפשו וכישוריו והן על פי הבנתו מהו רצון ה' מעבר למה שכתוב כחובה. כאשר מבורר לאדם מהו רצון ה' בנושא פלוני, הוא יכול להירתם לקידומו מעבר לחובה ההלכתית. כך, לדוגמה, פירש הראי"ה קוק זצ"ל (מאמרי הראי"ה עמ' 483) את מאמר חז"ל (סוטה מח ע"ב): "מאי דכתיב: 'כי מי בז ליום קטנות'? מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא? קטנות שהיה בהן, שלא האמינו בהקב"ה". וכי הצדיקים הם קטני אמונה? חלילה. אך ישנם צדיקים שלא ביררו כדבעי את טיבו של תהליך הגאולה, שהוא קמעא קמעא, ולכן בזו ל"יום קטנות", למה שהיה נראה בעיניהם קטן מדי, ובגלל זה מיאנו להשתתף באופן פעיל בגאולת ישראל בדור האחרון. מעבר לעשיה, מבחינה רוחנית, היכולת לדבוק בה' ו"לפגוש" אותו בכל מקום ומצב קשורה גם לשאלה האם יש לך פרשנות כלשהי למעשי ה' שאותם אתה פוגש, תפיסה מסוימת על "מה ה' רוצה כאן". אם מבורר לך, למשל, שאיסור בשר בחלב קשור (גם) לצער בעלי חיים, יש ערך רב לכך שבהתאפקות לחכות שש שעות בין בשר בחלב תתמלא תודעתך גם ברגש רחמנות מעבר למחויבות להלכה חסרת פשר. כך עבודת ה' שלנו נעשית יותר עמוקה ומדויקת.