ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נ"מ הלכתית לשומה באישה | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ב אדר ב' תשע"ו

נ"מ הלכתית לשומה באישה


הרב חיים שרייבר

שאלה:
שלום וברכה,
במהלך הלימוד נתקלתי במסכת כתובות דף ע"ה בדיון בנוגע לגודל של שומה של אישה המפקיע את זכויותיה של האישה כלפי בעלה. איני יכול שלא לחשוב, והמחשבה מציקה לי, איך דיון זה תורם גם כיום ולמה אנחנו צריכים ללמוד אותו בכלל? האם ישנה איזו נ"מ הלכתית הרלוונטית לימינו לנושא זה? כנ"ל בשלב מאוחר יותר בדיון בנוגע לאומדן אחר באישה שהצנעה יפה לו.

תודה רבה

תשובה:
שלום
שאלתך אינה שאלה פרטית על הסוגיא בכתובות אלא שאלה כללית מה החשיבות של לימוד התורה והגמרא בפרט, מה הצורך בידיעת הפרטים השונים שיתכן ולא יהיו קיימים לעולם.
יש בתורתנו שני חלקים: מצוות התורה ולימוד התורה. מצוות התורה אלו המעשים שאנחנו עושים, כמצווה עלינו בתורה. לימוד התורה מצוה הכוללת להקיף את כל התורה, מצות תלמוד תורה כוללת גם לימוד תורה שלא נוגע בפועל לחיי המעשה.
נביא משל להבדל בין קיום המצוות ללימוד תורה. כאשר פועל בנין הולך ובונה את הבנין, ע"י מעשיו הוא מופיע בעולם את רצונו ותוכניתו של האדריכל. האדריכל יודע לתכנן, וללא הפועל התוכנית לא היו קורמות עור וגידים עד לביצועם בפועל. אבל יש מי שמשתתף עם האדריכל בכתיבת ובתכנון הבית. הוא הרבה יותר קשור אל האדריכל מאשר הפועל, כי הוא חושב את מה שהאדריכל חושב.
והנמשל, מי שמקיים מצוות מופיע את רצון התוכנית האלוקית בפועל במציאות. מי שלומד תורה חושב את מה ש"האדריכל של העולם" חושב. הוא חושב את מה שהקב"ה חושב. אדם שלומד תורה, אפילו אם הוא לומד דבר שלא היה מעולם, ואולי יקרה במשך ההיסטוריה פעם אחת בלבד, והוא לומד מה יצטרכו לעשות במקרה כזה, הוא שותף עם האדריכל. בלימוד תורה אנחנו מנסים להבין מה הקב"ה רוצה בכל מיני מקרים מסוימים, שאין זה משנה כלל אם יהיו או לא. אנחנו נעשים שותפים לתוכנית. וזהו לימוד שאין מטרתו לדעת מה לעשות כשיגיע לידינו, אלא לימוד לשמה. בכל לימוד תורה נוצר חיבור בינינו לרבונו-של-עולם. לימוד ההלכה בהתהוותה הופכת אותנו להיות שותפים לאדריכל, שותפים לקב"ה בתוכניות העולם. לימוד גמרא אמיתי הוא לימוד גמרא "אליבא דהלכתא", לימוד שמביא להלכה. אין הכוונה שנלמד רק דברים ונושאים הנוגעים הלכה למעשה, אלא שאפילו נלמד את הסוגיות הכי נדירות, אבל נחקור ונתאמץ בשכלנו מה הקב"ה היה רוצה שנעשה במקרה כזה, ונגיע למסקנות.
בסגנון אחר ניתן לומר, שעל מנת ליצור קשר עם מישהו אתה צריך להכיר אותו. כדוגמא, אין אפשרות לאהוב אדם קרוב אליך אם לא הכרת אותו כלל. (לדוגמא: אדם שלא הכיר את אמא שלו ולא פגש אותה מעולם לא יוכל לאהוב אותה). ככל שנוצרת הבנה וירידה לפרטי הפרטים של האדם (או אפילו החפץ) העומד מולך - מתחזק הקישור הנפשי ביחס אליו. "על פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה" (רמב"ם).
כאשר אנו מקיימים את מצוות התורה אנו נוגעים ב'שטח החיצון' של עבודת ד'. הגמרא מובילה אותנו לעולם ה'למה?'. כאשר אדם לומד שואל ומברר את מכלול הפרטים בסוגיא אותה הוא לומד, הקשר שיתעצב בנפשו ביחס לענין הנלמד יהיה חזק ויציב לאין ערוך לעומת לימוד שטחי ולא הקפי. הגמרא מכניסה אותה לעולם המהות (או בלשון הבית מדרש: 'הסברא') העומדת מאחורי הדברים, ונותנת לנו את היכולת להעמיק בשורש של כל דבר. בלימוד הגמרא מעצבת אישיות שאיננה מסתפקת במה שעל פני השטח, שאינה מקבלת דברים כמובנים מאליהם. הגמרא מעצבת בנפש את הקשר לפנימיות הדברים. הגמרא היא הפתח לקשר עם בורא העולם.
מצוות התורה נקראות בספר הזוהר "איברין דמלכא", כלומר: איברים של המלך, שהם חלק מהמלך, אבל איברים בלבד, לעומת לימוד התורה עליו נאמר: "אורייתא וקב"ה כולא חד", לימוד תורה הוא הוא הקב"ה בעצמו.
הסבר זה עמוק ומצריך הבנה והפנמה של הרעיון. חשוב שכל לומד ידע רעיון זה שכן הרצון ללמוד והשמחה בלימוד שמגיעים בעקבות הבנה זו גדולים, ומביאים ברכה ללומד.
בהצלחה רבה
(נ.ב. נעזרתי בכתיבת התשובה באתר חברים מקשיבים ובדברי הרב חגי לונדין)
יום טוב


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il