הנה מרן בב"י כתב בדעת הרמב"ם דס"ל דאמרינן דינא דמלכותא דינא רק בעסקי המלך ולא בעניינים שבין אדם לחבירו . ובתשובה באבקת רוכל סימן ו’ כתב להדיא בדעתו דס"ל דאף בעניינים שאינם להנאת המלך אמרינן בהו דינא דמלכותא דינא, האם סתירה היא בדברי מרן או שניתן ליישב. אשמח להוושע ברוב יועץ

למעשה נוהגים שדינא דמלכותא חל גם על סדרי החברה שהם באחריות המלכות אך לא על מערכת היחסים הבין אישית, כגון הודאות והלוואות, שומרים, נזיקין וכדו' על אלו חלים דיני התורה