שלום הרב, אני בת 17 לומדת באולפנה ונמצאת בתנועת הנוער בני עקיבא. בתנועה הכרתי בחור והייתה מציאת חן. אני משתדלת בעזרת ה לא לדבר עם בנים ולא להעמיק בשיחה. אני שומרת נגיעה וכן גם הוא. השאלה שלי היא: האם לעשות משהו בנוגע לקשר הזה למרות שגיל החתונה רחוק או לחכות (למרות שזה קשה) לגיל מאוחר יותר (20-21) בידיעה שהקשר עלול להתנתק ולהתפספס (כל אחד הולך לכיוונים אחרים, שירות לאומי /מכינה/ישיבה. ואין כבר את המסגרת של התנועה). אני יודעת שאני צריכה לסמוך על הקב"ה שיביא לי בעזרתו את זיווגי הראוי והנכון בעתו ובזמנו, אבל אולי הוא נמצא לי ממש מול העינים??

שלום רב לא דומה המבט של נערה באולפנא לבחורה שרוצה להקים בית. המבט שלך על מה את מחפשת משתנה עם השנים. נכון שיש משהו במציאת חן טבעית. אבל זה לא יכול להחזיק מעמד לבד. אם זה לא מתאים עתה מבחינת השלב שאת והוא נמצאים בחיים זה מאד יקשה עליכם. אם אתם רוצים אתם יכולים לקבוע בינכם שאתם נפרדים. ברגע שאחד ממכם ירצה להתחיל להפגש הוא יודיע לצד השני ואם תרצו אז תנסו בעיתו ובזמנו. אולם לדעתי עדיף לתת לחיים לזרום בלי מחויבויות מגבילות. כפי שאת כותבת עם זה הזווג שלך זה לא יברח לך. כל טוב