האם הקפדה במצוות חשובה יותר מהקפדה על מידות? מדוע אנשים מקפידים שלא יהיה פרור חמץ בבית (למשל), אבל לא יהיה להם איכפת שהנקיון יתבצע ע"י כעסים ומריבות רבות? הרי גם בזה יש איסור של "ואהבת לרעך כמוך", לא? מה היחס בין מוסר והלכה?

כבר אמרו חכמים: "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה", לכן אין מקום להבדיל בזהירות בין מצוה אחת לשניה, ובכל אופן ישנם גדולים שכתבו שתיקון המידות חשוב כמו הרבה מצות ביחד. כך כתב בספר שערי קדושה לר' חיים ויטאל, שכל מצוה שקולה כנגד כל המצוות כולם. וכן מובא בשם הגר"א כי נקל ללמוד את כל הש"ס מלתקן מידה אחת. ומה ששאלת מדוע ראינו שישנם המקפידים על המצוות המעשיות בדקדוק רב אך אינם נזהרים במצוות בין אדם לחבירו דבר פשוט הוא שזוהי חולשה גדולה שעליה העירו במשך כל הדורות מהנביאים ועד התנאים וחכמי המוסר בדורות האחרונים. יתכן שחולשה זו נובעת מתוך שההלכות המעשיות מוגדרות בפרטי פרטים ואילו הלכות המידות אינם מוגדרות כל כך כי זה שייך לטבע הנפש. וקשה לקבוע לאדם איפה הגבול של איסור הכעס והגאוה, הליצנות הזלזול הפנימי וכבודם של אנשים, ובכבודה של התורה וכדומה. ובעיקרון הדרך הישרה היא לתקן גם את המידות לא פחות מתיקון המצוות, אלא שכאן יש צורך לסבלנות מרובה כי אין זה פשוט לתקן את טבע האדם בבת אחת, ויש לעשות זאת בזהירות ובמשקל כדי להשיג תוצאות טובות. להרחבת הנושא: מוסר מול אמונה והלכה.