על מה רוב האנשים מסתמכים שאינם נוטלים ידיים ליד המיטה, הרי המשנה ברורה כותב שההיתר של בית - שזה נחשב ד’ אמות - זה רק בשעת הדחק, וכן ראיתי בעוד ספרים?

עיין בפניני הלכה ח"ב ע' 173: על פי דברי הזוהר והמקובלים יש להזהר מאוד שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני נטילת הידיים של שחרית, מפני שרוח-רעה שורה עליהם, ולכן צריך להכין מים לפני השינה, ולהניחם ליד המיטה, כדי שמיד עם הקימה יוכל ליטול ידיו (שע"ת א, ב). ויש שהקלו בזה משום שלדעתם כל הבית נחשב כארבע אמות, וכל זמן שהוא אינו צריך לצאת מהבית יותר ממרחק של ארבע אמות כדי ליטול ידיים, אינו נחשב שהוא משהה על עצמו את רוח הטומאה (שו"ת שבות יעקב ג, א). אמנם, כמה מגדולי הפוסקים סוברים שרוח-רעה זו בטלה מהעולם. בתוספות (יומא עז, ב) מובאת דעה, שאין אותה רוח-רעה שורה באלו המלכויות (ארצות אשכנז). ובעל הלחם משנה כתב שמשמע מדברי הרמב"ם שאינו חושש לרוח-הרעה שנזכרה בתלמוד (שביתת העשור ג, ב). גם המהרש"ל, שחי לפני כארבע מאות שנה, והיה אחד מגדולי הפוסקים באשכנז, כתב שאין רוח-הרעה מצויה בינינו (חולין פרק שמיני ל"א). וכך כתבו עוד כמה פוסקים. עוד ישנה מסורת מופלאה, הקשורה בגרף פוטוצקי, שהיה בן למשפחת אצילים בפולניה, ונשאו ליבו להתגייר ולהצטרף לעם ישראל. אולם מאחר שהדבר היה אסור באותם הימים, התגייר בסתר, והיה עוסק בתורה. לבסוף הנוצרים תפסוהו והציעו בפניו שתי אפשרויות: לחזור לנצרות או להשרף חי. גר הצדק בחר למות בשריפה ולקדש שם שמיים ברבים. באותה שעה אמר הגאון מווילנא, שרוח הטומאה איבדה מכוחה, ובעיקר ניכר הדבר ברוח הטומאה של שחרית. ולכן תלמידי הגאון מווילנא אינם מקפידים שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני הנטילה. למעשה: לדעת החיד"א, המשנה-ברורה (מ"ב א, ב) והבן איש חי, יש להקפיד שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני הנטילה. ולעומתם ישנם פוסקים שמקלים, או משום שכל הבית נחשב כארבע אמות, או משום שכיום רוח הטומאה שעל הידיים בטלה.. וכיוון שהוא ספק בדברי חכמים הלכה כמיקל, וכך הוא המנהג הרווח. ומכל מקום נוהגים להקפיד בכל מה שנזכר בתלמוד, היינו ליטול ידיים שלוש פעמים, ולא לנגוע בפתחי הגוף לפני הנטילה. הפרדה בין בשר ודגים לדעת הרמב"ם.