סברת "אוכלה דאיפרת" נצרכת להתיר סחיטת ענבים שדישתם היא דאו’ דהיינו הפיכת האוכל "ענב" למשקה "תירוש" ולימדונו חז"ל שאפילו בענבים אם בסוף התהליך ניתן להתייחס למשקה בשם הקודם שלו- "אוכל" הרי שניתן להתעלם מהיצירה שהייתה בינתיים. לגבי מגבונים שם המשקה כבר קיים על הנוזל הבלוע בהם והיא גופה הסברא שאין בהם עוד דישה דאורייתא (שלא כשיטת ריו"ח ופסיקת ר"ח) וממילא אין צורך לשם אוכל להתיר סחיטתם. מלכתחילה היה פשוט לי שיצירת אוכלים חמורה מסחיטת הנוזל מהמגבון כיוון שעיקרה של מלאכת דש הוא באוכלים ולכן לא העליתי בדעתי שיהיה מי שיסבור שבכך שהסחיטה כאן לאוכל הוי ה"מתיר" היחיד והבלעדי.

בס"ד שלום וברכת ד'. כל מקום שצריך את המשקה בפני עצמו איננו שייך לדיני סחיטת אשכול, שלא התירו אלא לתוך קדירה שיש בה תבשיל (עיין שו"ע סי' שכ סעי' ד), שהרי זה כמשקה לתוך אוכל וכאוכל דמי. ועיין בשו"ע שאם אין אוכל בקדירה אלא יתן בעתיד באוכל אסור וברמב"ם כתב שיש אפילו חיוב דאורייתא. על כן, לא נראה שאפשר להקל בממחטות לחות, אלא א"כ מורידים את כמות הלחות כך שאין סחיטה, אבל זה תלוי במציאות וכל חברה שונה מחברתה. אפשר לסחוט את הממחטה קודם לשבת ולהניחה בניילון סגור כך שנשארת הלחות ולא נוזלים. בברכת התורה והארץ הרב יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ כפר דרום אשקלון