(א) דבר יהוה אשר היה אל מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר חזה על שמרון וירושלם: (ב) שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו: (ג) כי הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על במותי (במתי) ארץ: (ד) ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד: (ה) בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל מי פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם: (ו) ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה: (ז) וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו: (ח) על זאת אספדה ואילילה אילכה שילל (שולל) וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה: (ט) כי אנושה מכותיה כי באה עד יהודה נגע עד שער עמי עד ירושלם: (י) בגת אל תגידו בכו אל תבכו בבית לעפרה עפר התפלשתי (התפלשי): (יא) עברי לכם יושבת שפיר עריה בשת לא יצאה יושבת צאנן מספד בית האצל יקח מכם עמדתו: (יב) כי חלה לטוב יושבת מרות כי ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם: (יג) רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת ציון כי בך נמצאו פשעי ישראל: (יד) לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל: (טו) עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא כבוד ישראל: (טז) קרחי וגזי על בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך: