זכריה פרק ב

(א) ואשא את עיני וארא והנה ארבע קרנות: (ב) ואמר אל המלאך הדבר בי מה אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה את ישראל וירושלם: (ג) ויראני יהוה ארבעה חרשים: (ד) ואמר מה אלה באים לעשות ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר זרו את יהודה כפי איש לא נשא ראשו ויבאו אלה להחריד אתם לידות את קרנות הגוים הנשאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה: (ה) ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מדה: (ו) ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה: (ז) והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו: (ח) ויאמר אלו רץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה: (ט) ואני אהיה לה נאם יהוה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה: (י) הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם יהוה כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם יהוה: (יא) הוי ציון המלטי יושבת בת בבל: (יב) כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל הגוים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו: (יג) כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי יהוה צבאות שלחני: (יד) רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם יהוה: (טו) ונלוו גוים רבים אל יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך וידעת כי יהוה צבאות שלחני אליך: (טז) ונחל יהוה את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם: (יז) הס כל בשר מפני יהוה כי נעור ממעון קדשו: