(א) כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו: (ב) ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה: (ג) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות: (ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו: (ה) ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש: (ו) מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו: (ז) נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה: (ח) לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל: (ט) בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים: (י) בצורות יארים בקע וכל יקר ראתה עינו: (יא) מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור: (יב) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה: (יג) לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים: (יד) תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי: (טו) לא יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה: (טז) לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר: (יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז: (יח) ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים: (יט) לא יערכנה פטדת כוש בכתם טהור לא תסלה: (כ) והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה: (כא) ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה: (כב) אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה: (כג) אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה: (כד) כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה: (כה) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה: (כו) בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות: (כז) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה: (כח) ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה:
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך ספר איוב
