ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות חנוכה
- הלכות חנוכה - הרב אליהו
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
א.
הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אָדָם נָשׂוּי שֶׁנּוֹסֵעַ מִבֵּיתוֹ בַּחנוכה, רָאוּי שֶׁקֹּדֶם נְסִיעָתוֹ יֹאמַר לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתַּדְלִיק וּתְבָרֵךְ עַל הַנֵּרוֹת בְּ"צֵאת הַכּוֹכָבִים" וְתְּכַוֵּן לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָה וְהוּא יִסְמֹךְ עָלֶיהָ, וּמִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁיָּבוֹא לְאַכְסַנְיָה יַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכָה, וְאִם אֶפְשָׁר יְהַדֵּר לִשְׁמֹעַ בְּרָכוֹת מִמִּי שֶׁחַיָּב לְהַדְלִיק וְיַעֲנֶה אָמֵן וְאַחַר כָּךְ יַדְלִיק. (כף החיים תרע"ו כ"ה).
נשים
ב.
הלכות חנוכה - הרב אליהו (10)
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
1 - החייבים והפטורים בנר חנוכה
2 - מיקום החנוכיה והנרות
3 - דיני הדלקת הנרות וסדר הברכות
טען עוד
ג.
אִם בַּעֲלָהּ אֵינוֹ בַּבַּיִת - תַּדְלִיק הָאִשָּׁה נֵרוֹת חנוכה וּתְבָרֵךְ. וְאִם אֵינָהּ יוֹדַעַת לְבָרֵךְ - יָכוֹל אָדָם אַחֵר, גָּדוֹל שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל 13 וְיוֹם אֶחָד, לְבָרֵךְ בַּעֲבוּרָהּ אַף שֶׁבֵּרֵךְ וְהִדְלִיק בְּבֵיתוֹ. וְאָז תַּדְלִיק הִיא אוֹ הָאָדָם שֶׁבֵּרֵךְ.
בן גדול (מעל גיל מצוות)
ד.
בֵּן הַדָּר בְּבֵית אָבִיו - בֵּן שֶׁגָּר בְּבֵית אָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּדוֹל, לֹא יַדְלִיק בְּעוֹדוֹ בָּחוּר, אֶלָּא יִסְמֹךְ עַל הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שֶׁל אָבִיו, וְאִם נָשָׂא אִשָּׁה וַעֲדַיִן הוּא גָּר בְּבֵית אָבִיו - יַדְלִיק בַּחֶדֶר שֶׁהוּא יָשֵׁן שָׁם אַךְ לֹא יְבָרֵךְ, אֶלָּא יַעֲמֹד אֵצֶל אָבִיו בְּשָׁעָה שֶׁמְּבָרֵךְ וִיכַוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בַּבְּרָכָה שֶׁל אָבִיו (בן איש חי ט"ז).
ה.
בֵּן הַאוֹכֵל בְּבֵית אָבִיו, אַךְ גָר בְּדִירָה נִפְרֶדֶת, אֲפִלּוּ הִיא בְּאוֹתוֹ הַבִּנְיָן - מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ עַל הַהַדְּלָקָה (שם).
ו.
הָרָמָ"א פּוֹסֵק שֶׁכָּל בֵּן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ - מַדְלִיק בִּבְרָכָה, וְכָךְ נָהֲגוּ הָאַשְׁכְּנַזִּים. אַךְ כֹּל שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְגִיל 13 וְיוֹם אֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָה.
בן קטן
ז.
טוֹב לִתֵּן לְאֶחָד מִבָּנָיו הַקְּטַנִּים לְהַדְלִיק בְּיָדָם אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" כְּדֵי לְחַנְּכָם בְּמִצְווֹת, כִּי גַּם בַּשַּׁמָּשׁ יֵשׁ קְצָת מצווה. אֲבָל לֹא יִתֵּן לָהֶם לְהַדְלִיק נֵרוֹת שֶׁל חִיּוּב (שָׁם י"ח ועין כף החיים תרע"א סעיף קטן פ"ג).
ח.
אם מישהו מבני הבית הגיע לגיל מצוות, אפשר ליתן לו להדליק את נרות ההידור, ואף על פי שבעלמא המתחיל במצווה אומרים לו גמור, כאן שהחיוב להדליק מוטל גם על שאר בני הבית הגדולים וגם הם חלק ממצות הדלקה זו, יכולים לסיום המצווה. ואם ישנה סיבה מיוחדת יכול ליתן גם לגדול שאינו מבני הבית, להדליק.
ט.
יש מי שאומר שהמדליק בביהכנ"ס יתן לאחרים להדליק את נרות ההידור (ועיין לכף החיים סי' תרע"א סעיף קטן פ"ב שלדבריו יש לחוש לסברת הלבוש שמי שמתחיל להדליק ממשיך, ועין למ"ב שם סעיף קטן מ"ח מ"ט עיין בן איש חי וישב ח"י)
סומא
ח.
סוּמָא - אִשְׁתּוֹ מַדְלֶקֶת בִּבְרָכָה. אִם אֵין לוֹ אִשָּׁה וְגָר בְּבַיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ - יַדְלִיק עַל יְדֵי סִיּוּעַ שֶל אָדָם אַחֵר, אַךְ לֹא יְבָרֵךְ. אִם הַסּוּמָא גָּר בְּבַיִת עִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים - יִשְׁתַּתֵּף אִתָּם בִּפְרוּטָה, דְּהַיְנוּ יְשַׁלֵּם חֵלֶק מִמְּחִיר הַנֵּרוֹת אוֹ הַשֶּׁמֶן וְאָז יִהְיֶה שֻׁתָּף בַּמצווה. (שָׁם ט"ו).
בני ישיבות וחיילים
ט.
בְּנֵי יְשִׁיבוֹת אוֹ חַיָּלִים - שֶׁאֵינָם נְשׂוּאִים, מֵעִקַּר הַדִּין יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָה על ידי שֶׁאֲבִיהֶם מַדְלִיק עֲלֵיהֶם בַּבַּיִת, והוא הדין לאיש שאשתו מדליקה עליו בביתו. וְאִם יֵשׁ לָהֶם חֶדֶר מְיֻחָד שֶׁלֹּא בְּבֵית הַהוֹרִים אוֹ שֶׁגָּרִים בִּפְנִימִיָּה, יַדְלִיקוּ שָׁם בְּלֹא בְּרָכָה אוֹ שֶׁיִּשְׁתַּתְּפוּ בִּפְרוּטָה עִם אָדָם אַחֵר וְיִשְׁמְעוּ מִמֶּנּוּ הַבְּרָכוֹת. (עיין תה"ד ק"א, ב"י תרע"ז על דברי תה"ד, שו"ע סעיף קטן ג' ובדברי הרמ"א כף החיים סעיף קטן כ"ה מ"ב סעיף קטן ט"ז).
י.
יש אומרים שאם אביו מדליק לאחר זמן חצי שעה של ההדלקה, יכול הבן להדליק נרות בזמן ולכוין שלא לצאת בהדלקת אביו.
יא.
בְּנֵי יְשִׁיבוֹת אוֹ חַיָּלִים שֶׁהָאָב לֹא מַדְלִיק נֵרוֹת בַּבַּיִת אוֹ שֶׁהָאָב גָּר בְּחוּ"ל שהבדלי הזמנים הם למעלה מחצי שעה של הדלקה - יַדְלִיק הַבֵּן בִּבְרָכָה בְּחַדְרוֹ (שו"ע תרע"ז א').
יב.
בְּנֵי יְשִׁיבוֹת אוֹ חַיָּלִים אַשְׁכְּנַזִּים שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת מַדְלִיק בִּבְרָכָה - יַדְלִיקוּ בִּבְרָכָה גַּם בַּיְּשִׁיבָה. וְאִם גָּרִים בְּחֶדֶר אֶחָד כַּמָּה בַּחוּרִים - כָּל אֶחָד מֵהֶם מְבָרֵךְ וּמַדְלִיק לְעַצְמוֹ.
יג.
בַּת הַגָּרָה לְבַד - בַּת הַגָּרָה לְבַד אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַדְלִיק וְיוֹצֵאת יְדֵי חוֹבָה בְּהַדְלָקַת אָבִיהָ. וְאִם אֵין לָהּ אָב אוֹ שֶׁהוּא גָּר בְּחוּ"ל אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַדְלִיק עָלֶיהָ - תַּדְלִיק בִּבְרָכָה.
יד.
דִּירַת שֻׁתָּפִים - שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה בַּעֲלֵי בָּתִּים שֶׁאוֹכְלִין כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְדָרִים יַחַד בְּחֶדֶר אֶחָד, יִשְׁתַּתְּפוּ בְּהוֹצָאוֹת הַהַדְלָקָה, וְכָל אֶחָד יַדְלִיק בְּיָדָיו לַיְלָה אֶחָד (בן איש חי שָׁם י"ז).
אָבֵל
טו.
אָבֵל, אפילו הוּא בְּשִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּתוֹ, יַדְלִיק וִיבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת כּוֹלֵל בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ", אֲבָל אוֹנֵן יַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכוֹת כְּלָל, וְעָדִיף שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹ אָדָם אַחֵר יַדְלִיקוּ בִּשְׁבִילוֹ. ואם אשתו מדליקה - יכולה לברך (בן איש חי וישב ג').
טז.
יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁאָבֵל תּוֹךְ ל' יוֹם אוֹ אָבֵל עַל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ תּוֹךְ י"ב חֹדֶשׁ לֹא יַדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל חנוכה, כִּי חוֹשְׁשִׁים שֶׁכַּאֲשֶׁר יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" יֵרָאֶה הַדָּבָר כְּשִׂמְחָה בְּצִבּוּר, כן נהגו האשכנזים. אך הספרדים לא נהגו בזה אלא רק בתוך השבעה שלו. (וכן בענין עליה להיות ש"ץ נהגו הספרדים שאבל בתוך ל' יום או בתוך שנה לאביו או אמו רשאי להיות חזן במוסף ר"ח. מוסף ראש השנה וכיפור, ולומר הלל. והאשכנזים נהגו שלא עולה בימים אלו כחזן - ראה משנה-ברורה תרע"א סעיף קטן מ"ד, תקפ"א סעיף קטן ז', שעה"צ שם, ט"ז תרע"א, כף החיים תרע"א סעיף קטן ע"ג, תקפ"א סעיף קטן ל"ג, ר"פ ד', ל"ב, משם הנוב"י והמחב"ר)
יז.
אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַזְמִין אָבֵל לְבָרֵךְ, אִם הִזְמִינוּהוּ - לֹא יוֹרִידוּהוּ.
יח.
הַמִּתְפַּלֵּל בְּבֵית אָבֵל אוֹמֵר בַּחנוכה הַלֵּל בִּבְרָכָה, וְגַם הָאָבֵל יֹאמַר הַהַלֵּל בִּבְרָכָה. (כף החיים קל"א ס"א) ולדעת המשנה ברורה (תרפג סעיף קטן א) האבל לא אומר הלל בחנוכה. והטעם שספרדים פוסקים שאבל אומר הלל בחנוכה כי הלל זה הוא חיוב ולא מנהג כמו ר"ח (עיין בן איש חי ש"ש ויקרא טו ואחרונים בזה וכף החיים תרפג סעיף קטן ד וכתב גשר החיים פרק כ ס"ע ז שיש סוברים כנ"ל שאפילו האבל אומר הלל בחנוכה עיי"ש).
טעינה למחשבה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
סדרת החינוך של הטבע!
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
