היהדות דורשת יותר מסתם אמונה, אם כי גם זאת דרישה בסיסית. היא שמה דגש על הידיעה, על הלימוד ועל המאמץ השכלי של כולם, לא רק הרבנים או המורים. זה אחד המאפיינים הייחודיים יותר של היהדות. משום כך, יהודי שלא למד, בור - זה כמעט סתירה במונחים יהודיים. התורה אמנם איננה תובעת מכל יהודי, או אפילו מצפה ממנו, להיות תלמיד חכם גדול, אך היא מצפה שכל היהודים ילמדו תורה על בסיס קבוע. יהודי שאינו לומד, עם-הארץ הקלאסי, נחשב לאסון של החברה היהודית. התלמוד דן אנשים כאלה בחומרה. הם נתפסים כאויבי הקידמה הרוחנית בקהילה היהודית, כאנשים שבבורותם יפנו נגד חכמי ישראל ונגד התורה.
בקיצור, בידי אנשים כאלה לא הפקידו את ההנהגה או העתיד של הקהילה היהודית. התלמוד מתחשב ביהודים שלא היה להם שום סיכוי ללמוד תורה בחייהם, כאל תינוק שנשבה, ילד שנחטף וגדל בעולם לא יהודי, אך איננו מחפש תירוצים למי שגדלו בחברה יהודית עם הזדמנות ללמוד תורה ובחרו שלא לעשות כן. "לא עם הארץ חסיד" היתה הסיסמה של חכמי המשנה. בורים לא יכולים להיות יהודים טובים. הגישה הזאת היתה מקובלת לכל אורך ההיסטוריה היהודית. לא כל היהודים היו תלמידי חכמים, אך אי הכרה של יסודות היהדות, של סידור התפילה, של התנ"ך, של המצוות והמנהגים, בלי ספק היתה דבר נדיר. גם היהודי הפשוט ביותר הכיר את מורשתו ואת ייחודה, וגם אם היה בור בסוגי ידע אחרים, תמיד הכיר היטב את הרעיונות וספרי היסוד של היהדות.
החברה היהודית, השפות של היהודים, כמו יידיש ולאדינו ולוח השנה היהודי, תרמו כולם להקניית הידע המינימלי הדרוש כדי להיות יהודי במובן המסורתי של המילה.
במאה שעברה המצב השתנה במידה רבה. רוב יהדות אמריקה לא התבוללה אלא פשוט הפכה לנבערת בכל הנוגע ליהדות. ליהודי אמריקה כבר אין חברה, לשון או לוח שנה שמחברים אותם לאמונתם. הם לוקים בבורות התהומית בכל מה שנוגע לדתם. כל רעיון "מתקדם" וחדש שולט בהשקפת עולם, והם ממהרים לכפות על היהדות את הרעיונות שנחשבים היום נכונים. מה הפלא, אם כך, שקצב ההתבוללות ונישואי התערובת עדיין גבוה במידה מדכאת?
האמונה והמסורת לא יכולות להכות שורש באדמה של בורות יהודית. זה נכון לא רק כשמדובר בשמירת המצוות אלא גם ביחס של היהודים כלפי ארץ ישראל והמדינה היהודית. אי ידיעת ההיסטוריה והמסורת היהודית, חוסר הכרה והבנה של היהדות וערכיה, קבלה תמימה של התעמולה של אויבינו כאמת, או לפחות כמשהו שראוי להקדיש לו מחשבה לא פחות - עם כל אלה, מה הפלא שהשקרים של השמאל מתקבלים ויהודים הרסניים, גם אם כוונותיהם טובות, פועלים לפיהם?
כל זמן שהיהודים מכירים את שייקספיר יותר מאשר את ישעיהו, יש סכנה שנאבד דור שלם של יהודי המערב להתבוללות ונישואי תערובת.
בישראל המצב מסובך יותר אך טוב יותר ואופטימי יותר. הבעיה כאן איננה עוד אנשים מרדנים ולא מאמינים, כפי שהיו לפני מאה שנים האתיאיסטים והמרקסיסטים ששלטו ביישוב ואחר-כך בארץ ברוב המאה שעברה. כיום הבעיה היא דור של יהודים נבערים שמדברים עברית, אבל יודעים אך מעט על יהדות, על ערכיה ועל מצוותיה. החינוך היהודי המסורתי נעלמים בהדרגה מבתי הספר החילוניים בישראל בעשורים האחרונים. לא תראו עוד בחידון התנ"ך העולמי משתתפים מבתי ספר חילוניים בישראל. יש כאן געגוע לחיים יהודיים מסוימים, למרות זאת, אך הנוסחה הנכונה לפיתוח חברה כזאת טרם נמצאה. החגים היהודיים כאן הם גורם מאחד חשוב, אפילו לאלה שבוחרים שלא לקיים אותם בצורה המסורתית. לפחות בישראל כולם יודעים שיש חג שנקרא שבועות, משהו שלמרבה הצער אי אפשר לומר על יהדות אמריקה או המערב.
ובכל זאת, אין תחליף לידיעה כשמדובר בחיים היהודיים ובקיומם של היהדות ושל עם ישראל. זאת בעיית היסוד שניצבת בפני העולם היהודי בימינו, ויידרשו לנו מאמצים גדולים, משאבים עצומים ורצון איתן כדי להתמודד איתה בהצלחה.
בקיצור, בידי אנשים כאלה לא הפקידו את ההנהגה או העתיד של הקהילה היהודית. התלמוד מתחשב ביהודים שלא היה להם שום סיכוי ללמוד תורה בחייהם, כאל תינוק שנשבה, ילד שנחטף וגדל בעולם לא יהודי, אך איננו מחפש תירוצים למי שגדלו בחברה יהודית עם הזדמנות ללמוד תורה ובחרו שלא לעשות כן. "לא עם הארץ חסיד" היתה הסיסמה של חכמי המשנה. בורים לא יכולים להיות יהודים טובים. הגישה הזאת היתה מקובלת לכל אורך ההיסטוריה היהודית. לא כל היהודים היו תלמידי חכמים, אך אי הכרה של יסודות היהדות, של סידור התפילה, של התנ"ך, של המצוות והמנהגים, בלי ספק היתה דבר נדיר. גם היהודי הפשוט ביותר הכיר את מורשתו ואת ייחודה, וגם אם היה בור בסוגי ידע אחרים, תמיד הכיר היטב את הרעיונות וספרי היסוד של היהדות.
החברה היהודית, השפות של היהודים, כמו יידיש ולאדינו ולוח השנה היהודי, תרמו כולם להקניית הידע המינימלי הדרוש כדי להיות יהודי במובן המסורתי של המילה.
במאה שעברה המצב השתנה במידה רבה. רוב יהדות אמריקה לא התבוללה אלא פשוט הפכה לנבערת בכל הנוגע ליהדות. ליהודי אמריקה כבר אין חברה, לשון או לוח שנה שמחברים אותם לאמונתם. הם לוקים בבורות התהומית בכל מה שנוגע לדתם. כל רעיון "מתקדם" וחדש שולט בהשקפת עולם, והם ממהרים לכפות על היהדות את הרעיונות שנחשבים היום נכונים. מה הפלא, אם כך, שקצב ההתבוללות ונישואי התערובת עדיין גבוה במידה מדכאת?
האמונה והמסורת לא יכולות להכות שורש באדמה של בורות יהודית. זה נכון לא רק כשמדובר בשמירת המצוות אלא גם ביחס של היהודים כלפי ארץ ישראל והמדינה היהודית. אי ידיעת ההיסטוריה והמסורת היהודית, חוסר הכרה והבנה של היהדות וערכיה, קבלה תמימה של התעמולה של אויבינו כאמת, או לפחות כמשהו שראוי להקדיש לו מחשבה לא פחות - עם כל אלה, מה הפלא שהשקרים של השמאל מתקבלים ויהודים הרסניים, גם אם כוונותיהם טובות, פועלים לפיהם?
כל זמן שהיהודים מכירים את שייקספיר יותר מאשר את ישעיהו, יש סכנה שנאבד דור שלם של יהודי המערב להתבוללות ונישואי תערובת.
בישראל המצב מסובך יותר אך טוב יותר ואופטימי יותר. הבעיה כאן איננה עוד אנשים מרדנים ולא מאמינים, כפי שהיו לפני מאה שנים האתיאיסטים והמרקסיסטים ששלטו ביישוב ואחר-כך בארץ ברוב המאה שעברה. כיום הבעיה היא דור של יהודים נבערים שמדברים עברית, אבל יודעים אך מעט על יהדות, על ערכיה ועל מצוותיה. החינוך היהודי המסורתי נעלמים בהדרגה מבתי הספר החילוניים בישראל בעשורים האחרונים. לא תראו עוד בחידון התנ"ך העולמי משתתפים מבתי ספר חילוניים בישראל. יש כאן געגוע לחיים יהודיים מסוימים, למרות זאת, אך הנוסחה הנכונה לפיתוח חברה כזאת טרם נמצאה. החגים היהודיים כאן הם גורם מאחד חשוב, אפילו לאלה שבוחרים שלא לקיים אותם בצורה המסורתית. לפחות בישראל כולם יודעים שיש חג שנקרא שבועות, משהו שלמרבה הצער אי אפשר לומר על יהדות אמריקה או המערב.
ובכל זאת, אין תחליף לידיעה כשמדובר בחיים היהודיים ובקיומם של היהדות ושל עם ישראל. זאת בעיית היסוד שניצבת בפני העולם היהודי בימינו, ויידרשו לנו מאמצים גדולים, משאבים עצומים ורצון איתן כדי להתמודד איתה בהצלחה.
