ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שבת הראי"ה פרשת נשא

דף הבית בית מדרש מדורים שבת הראי"ה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

סיוון תשס"ט

שבת הראי"ה פרשת נשא

גליון מספר 76



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש להצלחת
עם ישראל

אורות הפרשה
יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם [ו, כו].


"עומק מליצת הלשון 'ישא ד' פניו אליך'. שהפנים הם כח הקדושה המושפעת מאורו ית' לכל הדבקים בו. והנה כל אחד מישראל יש לו חלק בפנים העליונים הקדושים בכוחם. אלא שכל זמן שלא הוציא אל הפועל, עוד הפנים עומדים רחוק ממנו, אע"פ שיש לו בהם חלק, כמו 'מרחוק ד' נראה לי' [ ירמיה לא, ב]. ואם האדם בעצמו מוציא מהכוח אל הפועל את קדושתו, נקרא שהוא מקרב ונושא את עצמו אל הפנים העליונים, כמו 'אליך ד' נפשי אשא' [תהילים כה, א]. אבל ברכת כהנים תברכנו, שהשי"ת יעזרנו להוציא הקדושה אל הפועל, ונמצא כביכול הוא נושא ומקרב את פניו אלינו. וע"י זה "וישם לך שלום". כי בהופעת אורו ית' ועזרו מקודש, כל החלקים יתאחדו לטוב וקדושה" [מרן הראי"ה, 'מדבר שור', סוף דרוש חמישי].

אורות המועד - שבועות
כידוע, הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה מגיע רבות אל מרן הראי"ה ללמוד תורה מפיו, אם בשיעורים הלכתיים שהיה נותן הראי"ה בשנתו האחרונה לאברכים מובחרים, ואם בסעודה שלישית במחיצת הראי"ה, בה היה הגרש"ז מקשיב בעונג ובשקיקה לחידושי התורה שנאמרו על ידי הראי"ה, ואף כותב אותם לעצמו במוצאי השבת. גם בליל חג השבועות היה הגרש"ז הולך לשמוע את שיעורו של הראי"ה. לימים תאר בהתפעלות את הנהגותיו של הראי"ה בחג השבועות: הראי"ה היה עומד ודורש כל הלילה בלא הפסק בספר המצוות להרמב"ם. הלימוד היה מתפשט לכל המרחב התורני והיה כמעין המתגבר בתורה. לאחר הלימוד במשך כל הלילה, התפילה, סעודת החג וקבלת פני האורחים שבאו לברך ולהתברך לכבוד החג עד שעות אחה"צ, הלך לדרוש דרשת חג בחורבת רבי יהודה החסיד, בלא הפסק ויגיעה [ע"פ החוברת 'אור שלמה' (בין שני גדולי עולם מרן הראי"ה קוק והגרש"ז אויערבך), בהוצאת ארגון 'אור האורות', עמ' 20].

"ראיון מיוחד עם הרב הגאון ר' יעקב מן רקובסקי שליט"א
רב המרכזים הרפואיים הדסה".


הרה"ג ר' יעקב רקובסקי שליט"א, הוא צאצא לראשוני העולים לארץ לפני כמאה חמישים שנה, בתקופת עליית תלמידי הגר"א. אבות אבותיו היו מראשי הבונים ועסקו רבות בישוב הארץ, מתוך גדלות בתורה, ומתוך השקפת אתחלתא דגאולה. כדי לתת רקע מתאים לסיפורים שיבואו בהמשך, נספר על אבותיה הגדולים של משפחה זו, שמרן הראי"ה נמנה גם הוא על צאצאיה, מצד אמו. סיפור תולדות המשפחה מסופר באריכות בספר בשם 'בני יונה', שכתב אחד מבני המשפחה בשם אברהם ליואי, ומשם נלקחו הרבה מהדברים שנכתוב להלן.

הגה"צ ר' אברהם מפריל – זקנו של מרן הראי"ה
אבות אבותיו של הרב יעקב רקובסקי, היו רבי יהודה ודבורה פרידלנד, תושבי העיירה היהודית רזיצה בפלך ויטבסק שברוסיה הלבנה. לבני הזוג פרידלנד נולד הבן הבכור יונה, בשנת תקנ"ט בערך. ליונה היו אח אחד ושתי אחיות, שאחת מהן נישאה לרבי אברהם, שהיה אח"כ רב בעיירות של ליטה – פריל ושביז. רבי אברהם היה מקובל עצום. בנו של רבי אברהם היה רבי רפאל, אביה של מרת פערא זלאטה, אמו הצדקנית של מרן הראי"ה, שנקרא על שמו של רבי אברהם. וכך מספר עליו הרצי"ה קוק:
"זקננו רבי אברהם, היה תלמיד חכם גדול מאוד, והיה לומד גם הרבה זוהר. השאיר ספרי זוהר שלו, מלאים בהערות שלו בכתב ידו. בזוהר חדש, פרשת וישב, מדבר על יוסף הצדיק. כתוב שם: "מיומא דאיסתלק ההוא צדיק", משם מתחיל חשבון מיוחד של הקץ המגולה. וכתב שם בכתב ידו, על מילים אלו: "כאן רמז על גויעת הגאון". מן הגאון (הגר"א מוילנא) מתחיל חישוב של הקץ המגולה, מתחיל סדר של גאולה . סדר מיוחד. מהגאון מתחיל סדר של עליה לארץ, והעליה הזו נמשכת מאז ועד הנה" ['מתוך התורה הגואלת' פרק א'].
רבי אברהם היה מפורסם בתור גדול בנגלה ובנסתר, ומלבד זאת היה מצויין במידותיו התרומיות. הוא היה איש חסד מיוחד, וסיפורים מופלאים מסופרים על כך [ראה 'שרי המאה' ח"ב עמ' 206 -207]. הג"ר ראובן מרגליות, בספרו 'זוהר חדש', מביא קונטרס בשם 'זהירותא דאברהם' – הערותיו של רבי אברהם על הזוהר, אותם העתיק מכתב יד שקיבל ממשפחת קוק [ראה דברי הראי"ה על כתב יד זה, ב'אגרות הראי"ה' ח"א עמ' קכט].
כשהגיע רבי יונה לפרקו, נשא לאשה את אסתר, אף היא מבית פרידלנד. לאחר החתונה, עבדו רבי יונה וגיסו רבי אברהם באותה מלאכה, ונקראו בכינוי 'פוטשנה', על שם מלאכתם. אמנם, עיקר עיסוקם היה בתורה. ובשלב מסויים עבר רבי אברהם עבר לרבנות בערים מסויימות, ורבי יונה היה לדיין, שלא על מנת לקבל פרס, בעיר מולדתו רזיצה.
אחד מבניו של רבי יונה, היה רבי משה ליב, שהיה ת"ח וירא שמים גדול. הוא נשא לאשה את מרת לאה, ונולדו לו מספר ילדים, אך בפוגרום שנעשה בעיירה בשנת תר"ח, נרצחו אשתו וכל ילדיו, מלבד אחד שנותר להם לפליטה – יעקב מן, בן הזקונים, שהיה בן שנתיים. על שמו נקרא הרב יעקב מן רקובסקי שליט"א.

השפעתו של ר' יונה פרידלנד על מרן הראי"ה
כבר מנעוריו היה רבי יונה פרידלנד נכסף ומשתוקק לעלות לארץ ישראל, וביום ו' עש"ק ל' בתשרי א' דר"ח מרחשון תרי"ט זכה לממש את חלומו, יחד עם כל בני משפחתו, בהגיעם לנמל יפו. רבי יונה עמד בגיל ובחרדת קודש, ואמר: מקום אשר משה רבינו לא זכה להכנס בו, אני זוכה בעזרת אלוקי צורי. כלום מילתא זוטרתא היא?".
אך לא כל ביתו של רבי יונה עלו אתו: בנו, רבי משה ליב, נשאר עדיין עם בני ביתו לגמור סדור ענייניהם שם. בינתיים שכר רבי יונה דירה מרווחת לצריכהם באיזור הסמוך לכותל המערבי. בדירה זו הסתדרו, והכינו אותה גם בשביל הרמ"ל וביתו שהתכונן לבוא עוד באותו חורף. את פרשת מסעו לירושלים וראשית התישבותם בה, תאר רבי יונה במכתביו אשר כתב למשפחתו בעיירה רזיצה, ובעיקר לגיסו האהוב עליו כנפשו – רבי אברהם, זקנו של מרן הראי"ה.
סיפרנו בעבר על גדולי ישראל שונים, שהשפיעו על דבקותו וקישורו של מרן הראי"ה לקדושת ארץ ישראל. הזכרנו את רבו, הגאון הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל; דודו זקנו מצד אביו, הגאון רבי מרדכי גימפל יפה זצ"ל, וכן את הגאון רבי יוסף ריבלין זצ"ל, ראש בוני הארץ. והנה מתגלה דמות נוספת שהשפיעה על מרן הראי"ה, כפי שמספר אחד מצאצאיו של רבי יונה פרידלנד, אברהם ליואי ז"ל:
"הרב קוק סיפר לי, עד כמה התפעל ממכתביו של הדוד רבי יונה. הוא נולד כחמש שנים אחרי שעלה רבי יונה ירושלימה, אך המכתבים שקיבל מסבו והדברים ששמע בבית בילדותו עשו עליו רושם בל ימחה. הוא זכר עוד מה שתיאר הדוד רבי יונה במכתביו על דבר התיבות שעל הפרדות שבהן ישבו הנשים ועל האבנים ששמו בארגזים לשווי משקל. "תשובת המשקל" הייתה שיבת בנים לבית אבותם. נראה הדבר שפרשת נסיעה זו הייתה מתארת יפה, ורבת רושם הייתה בבית הגיס רבי אברהם והשפיעה על צאצאיו לכיסופיהם וחיבתם לארץ".
לא ארכו הימים, ועוד באותו חורף תרי"ט חיסל רבי משה ליב את כל העניינים שהיה זקוק לסדר בעיירת מגוריו בחו"ל. בירושלים הכינו לו את הדירה ורהיטיה כראוי לבעל משפחה, וציפו לבואו. בעלייתו לארץ, שמחו מאוד בני המשפחה, והודו לד' על איחוד המשפחה מחדש.
אחרי ארבע שנים, בשנת תרכ"ג, נפטר רבי יונה בירושלים, ונקבר בהר הזיתים. מלבד גדולי הרבנים שהספידו אותו, נשא נכדו רבי יעקב מן הספד מיוחד, ליד קברו, ופתח בפסוק " יונתי בחגוי הסלע". באותו זמן היה רבי יעקב מן נער כבן חמש עשרה שנים.

רבי משה ליב פרידלנד
רבי משה ליב פרידלנד [=הרמ"ל] היה גדול בנגלה ובנסתר. זקני מאה שערים סיפרו כי גם בשעות מאוחרות בלילה היה מנצנץ אור בחלונות ביתו, משום שעסק אז בלימוד קבלה [ספר 'מאה שערים' עמ' 44]. גם אביו המנוח, רבי יונה, נהג לקום בחצות לילה ולהגות בתורה. מנהג זה התקבל אצלם מאבות אבותיהם, משום שהתייחסו על משפחת דוד המלך, שהיה קם בחצות לילה. כמו כן הם התייחסו למשפחתו של יונה הנביא, ולכן במשפחתם חוזרים השמות דוד ויונה.
הרמ"ל היה מפורסם בידיעותיו ובקיאותו בתנ"ך, בעל מדרש ובקי במשניות. הוא היה קובע על פי מקורות תורניים אילו מקומות נוחים המה לישוב ונטיעה. סיפר רבי יוסף מינסקר לרבי חיים מן (נינו של הרמ"ל), כי כשיסדו את שכונת מאה שערים היו שביקשו לייסדה בדרך חברון, ואילו הרמ"ל הודיע על פי מה שלמד ממקורות תנכיים, ששם לא יצלח הישוב, ודווקא במקום זה, שבו נמצאת כיום השכונה – יצלח. כך גם תמך הרמ"ל ע"פ מקורות תנכיים, בקניית אדמות פתח תקווה במקום שקנוה.
הוא היה הראשון שהכניס עבודה עברית במקצוע הבנין, סיתות ובניה, והשתדל להעסיק רק יהודים בעבודות הבנייה [ספר 'דברי ישעיהו' עמ' יב, וראה שם סיפורים נוספים עליו].

"כי פקד ד' ארצו ונחלתו"
באחד ממכתביו של הרמ"ל הוא מפאר ומשבח את הרעיון של עבודת האדמה שהיא היסוד לגאולה, והוא מברר את מטרת עלייתו הוא וביתו לארץ, להתפרנס מיגיע כפיו ולא מקופת הצדקה. מכתב מיוחד זה התפרסם בעתונות של אותה תקופה ['המגיד' תרכ"ב גיליון 26 ועוד]. מכתב זה נשלח לד"ר ח' לוריא, על ידי הג"ר יעקב ליב לעווי אב"ד ירושלים, כהוכחה לדבריו של רבי יעקב לעווי שאנשי ירושלים מאמינים כי עבודת האדמה היא אתחלתא דגאולה. וזה לשון המכתב:
"לכבוד הרב המופלג השלם מו"ה חיים בר"ש לוריא מיסד חברת ישוב ארץ ישראל [...].
היות שבאתי לירושלים עה"ק תוב"ב זה שלוש שנים מעיר חרסון ממדינת רוסלאנד, ובפירוש על תנאי זה עליתי לאה"ק שלא להתפרנס חו"ש משל אחרים מחלוקת הצדקה רק להתפרנס מיגיע כפיים בעזה"י, וגם הייתה לי פרנסה בחוץ לארץ ב"ה, אך מחמת חיבת הארץ עליתי עם כל משפחתי, וכולם על זה התנאי הנ"ל [...]. והנה ראיתי המכתב שבא ממעלתכם להג"צ הנ"ל, אמרתי על זה הענין שמן השמים העיר ד' את רוחכם הטוב לעשות קאלאניות לעבודת האדמה, ואין תקון לארץ הקדושה יותר מזה. [...] והייתה לי שמחה גדולה מזה, כי פקד ד' את עמו על ידי הגבירים החכמים לעשות עבודת אדמה באה"ק, ואין לנו תיקונים גדולים יותר מזה. וכמאמר הנביאים בכמה מקומות וכו', ומחמת השמחה על הבשורה הזאת כי פקד ד' ארצו ונחלתו עזבתי את מלאכתי והנחתי פעלי ויצאתי בכל הכפרים הסמוכים ליפו לדרוש ולחקור הטוב מכל השלושים בקשות שביקשתם מר' דוד הנ"ל להודיע לכם על נכון לקנות אדמה [...] ממני משה בן יונה מחארסון יפו עיה"ק ה' תמוז תרכ"ב ליצירה".

ר' יעקב מן – הבונה הגדול
במשפחה זו גדל הנער יעקב מן, וכבר בגיל קטן מנבאים לו גדולות ונצורות. הוא שוקד על לימודיו בצורה מיוחדת, וזוכה ללמוד תורה מפי סבו רבי יונה, שאוהבו כנפשו, וממנו הוא מקבל את דרך הלימוד בבקיאות ובעיון. לאחר כמה שנים, בהגיעו לבחרות, ר' יעקב כבר בקי בעל פה בחלק א' של יורה דעה. הוא נעשה תלמיד חביב לר' יהושע לייב הרב מקוטנא בעל 'זית רענן'. אחר כך היה תלמיד מובהק של הג"ר משה נחמיה כהנוב מחסלביץ, ראש ישיבת 'עץ חיים'. דרך לימודו של ר' יעקב הצעיר, והליכות חייו, מצאו חן בעיני הרב כהנוב וקרבהו מאוד. כל ימיו הלך רבי יעקב מן בדרך רבו, וקיים מצוות והגית בכל עת ובכל שעה. תמיד היה חוזר משניות בע"פ. גם בשעה שעבד בבנין, היה משנן פרקי משניות. הוא נחשב בין טובי הלמדנים בעיר, מופלג וחריף ובעל שכל ישר. היה תלמיד מובהק למרן הג"ר שמואל סלנט, שהיה מכבדו ומחבבו כנפשו, והסמיכו לסדר קידושין. במשך שנתיים ימים היה מגיד שיעור בפני בחורים בכיתה הגבוהה של הת"ת בבתי אונגרין שנוסד אז. בין הבוחנים הקבועים בכיתתו היה ר' יוסף
חיים זוננפלד ['דברי ישעיהו' עמ' יב].
מתוך גדלותו בתורה, ושייכותו הפנימית לקדושה, התעסק רבי יעקב מן בבניית הארץ ובישובה, והשקיע בכך את כוחו.
בין המבנים שבנה: בית החולים שערי צדק, שכונת אחווה, טחנת קמח בעיר העתיקה, ועוד. בשלב מסויים קיבל רבי יעקב מן הצעה מהג"ר שמואל סלנט לשבת כדיין בבית הדין של ירושלים – אך הוא סירב, בטענה שדיינים ישנם רבים, ואילו בשטח הבניה נצרכת תרומתו יותר, ולכן הוא מעדיף לבנות את העיר ולהתפרנס כקבלן בניין [ראה עוד
אודותיו בספר 'מוסד היסוד' עמ' 228].

גדול בתורה
כשאנו באים לשוחח עם הרב יעקב רקובסקי שליט"א על דמויות ההוד ממשפחתו, בני ירושלים של מעלה, אנו יודעים מראש כי גם אם נשב שעות ארוכות יהיה זה כאין וכאפס לעומת כל מה שאפשר לספר עליהם.
הסבא רבא של הרב, הגאון רבי יעקב מן זצ"ל, היה מגדולי בוני הארץ.
"הוא היה גדול בתורה, קבלן גדול. הוא בנה את בית החולים שערי צדק הישן. הוא היה מסתובב על חמור, מפני שאז לא היו מכוניות; כל איש ציבור רכב על חמור, ואנשים רצו אחריו לשמור עליו. רבי יעקב מן היה בן בית אצל הגה"ק מהרי"ל דיסקין, הרב מבריסק, ומספרים שכאשר רבי יעקב מן ביקר אצלו בעיר העתיקה, תמיד הרב מבריסק ליוה אותו עד המדרגות, ולא היה נכנס הביתה, עד שהוא כבר לא ראה אותו ברחוב. הרי הגמרא אומרת "גדולה לויה", ללוות אורח. זה היה כבוד גדול, שהרב מבריסק מלווה אותו.
רבי יעקב מן היה איש גדול בתורה, וכשהלך בדרך, רדפו אחריו בני תורה, והשיחות היו בדברי תורה. היום יש כלי עבודה, אז לבניין כזה (של כמה קומות) היו צריכים שלוש מאות עובדים, ואפילו יותר, והוא השתלט על הכל.
אומרים על רבי יעקב מן, שהייתה שאלה בירושלים, איך קובעים מזוזה, באלכסון או ישר. כולם חשבו, בקו אלכסון. ואמרו: נשאל את הרב מבריסק. כשבאו לשאול אותו, הוא אמר: תשאלו את רבי יעקב מן. שאלו את רבי יעקב מן, ואמר להם: רק בעמידה, ישר, ולא באלכסון. הם אמרו לרב מבריסק שרבי יעקב מן אומר כך, אז הוא אמר: אם רבי יעקב מן אומר כך, כך צריך להיות. אחר כך סיפרו לו (לרבי יעקב מן) את זה, והוא, שהיה בעל חוש הומור, אמר: אם כבר בא מישהו ואומר לכם דבר ישר, אתם רוצים לעשות גם אותו עקום..."

רבי חיים מן זצ"ל – ראש המלמדים ב'עץ חיים'
בנו של רבי יעקב מן היה הגאון רבי חיים מן זצ"ל. הוא היה אחד מגדולי ירושלים, וכיהן כראש המלמדים ב'עץ חיים', וכנשיא 'ועד איחוד המלמדים'. לפני שנספר על דמותו המיוחדת, נספר מעט על מוסד מיוחד זה, שהיה קשור מאוד למרן הראי"ה.
'עץ חיים' היה לאחד מסמלי הישוב הישן כולו. במוסד זה התחנכו דורות על דורות מתחילת לימוד הקריאה עד שהפכו להיות גדולי ישראל. ישיבת עץ חיים הייתה עמוד השדרה של ירושלים, מאז יסדוה מרן הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל רבה של ירושלים, יחד עם חמיו הגאון רבי זונדל מסלנט זצ"ל והגאון רבי יהושע ברדקי זצ"ל.
במשך כמאה שבעים שנותיה, הוציאה עץ חיים אלפי תלמידים גדולי ישראל, מורי הוראה ואדמו"רים. ביניהם מרן הגרצ"פ פרנק זצ"ל רבה של ירושלים, שלמד בחברותא עם הגרי"מ טוקצינסקי זצ"ל, הג"ר פנחס אפשטיין זצ"ל ראב"ד העדה החרדית, רבי נתנאל סופר זצ"ל, הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הג"ר חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל ראש ישיבת כרם ביבנה, מרן הגר"א שפירא זצ"ל והג"ר יעקב רוזנטל שליט"א אב"ד חיפה. כל אנשי ירושלים למדו בעץ חיים. מנטורי קרתא ועד לאנשי המזרחי.
לישיבת 'עץ חיים' יש ספר בשם 'ספר הזהב של חברי ההנהלה', בן למעלה ממאה שנה, כאשר בדף הראשון מופיעים שמות רבני ירושלים, הגר"ש סלנט, הרב מקוטנא, האדר"ת, רבי חיים ברלין, ומרן הראי"ה.

הגרא"ז מלצר: "גדול מרביצי התורה בדורו"
כאמור, רבי חיים מן היה ראש המלמדים ב'עץ חיים', וזכה לגדל יותר מעשרת אלפים תלמידים. כשאנו שואלים את הרב רקובסקי על סבו רבי חיים מן, הוא מדבר עליו בהערצה גדולה:
"סבי רבי חיים מן היה ראש המלמדים בעץ חיים, עד כדי כך שרבי איסר זלמן מלצר אמר לכתוב עליו "גדול מרביצי התורה בדורו". אתם יודעים מה זה? הוא מת לפני שישים ושבע שנים, ואז היה הדור הגדול של כל גדולי עולם, והיה ויכוח במשפחה מה לכתוב על גבי המצבה. יותר מעשרת אלפים תלמידים העמיד, כל גדולי התורה זה ממנו, והתלבטו מה לכתוב. הוא היה איש עניו, והוא לא היה מסכים לכתוב על המצבה שבחים. אמרו שאני אלך לרבי איסר זלמן, ראש הישיבה, הוא המנהיג שלנו, שהוא יחליט, הוא מכיר אותו טוב. באנו אליו, והוא אמר: על רבי חיים מן מסתפקים מה לכתוב?! ואמר באידיש לאשתו, הרבנית: תני לי עט ונייר, ואני אכתוב. וזה מה שהוא כתב ("גדול מרביצי התורה בדורנו"). זה מגיע לו.
רבי שלמה זלמן (-הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שלמד אף הוא אצל רבי חיים מן) אמר לי תמיד: "רבי יעקב, אם אני יודע ללמוד תוספות, אם יש לי גישה להגיע לקצות, לנתיבות - זה מרבי חיים מן!".
מחנך דגול היה רבי חיים מן. מומחה בקנה מידה נדיר בהוראה והסברה, מלבד גאונותו המופלאה בתורה. כך גם היו לו הדרכות מיוחדות בצורת הלימוד. סיפר פעם מרן הגר"א שפירא זצ"ל שרבי חיים היה נוהג ללמד את כל ה'פני יהושע' על הסוגיא.

"היה מדבר תמיד ברעיונות הגר"א ותלמידיו"
כאבותיו הגדולים, היה ר' חיים מן קשור אף הוא לתורת הגאולה של הגר"א, ובהזדמנויות רבות היה מזכיר אותה, כפי שמעיד חתנו הגר"א רקובסקי: "הוא היה מדבר תמיד ברעיונות הגר"א ותלמידיו על מצוות ישוב אר"י, קיבוץ גלויות וכו' ומסירות נפשם בעבודת היסוד של ישובנו הק' בתוך תנאים קשים של הימים ההם כנודע" ['מדרש שלמה' עמ' יד].
בהזדמנויות שונות היה מזכיר רבי חיים את דמותו המופלאה של ראש בוני ירושלים – הצדיק רבי יוסף (יושעה) ריבלין זצ"ל, שבמשך כל חייו פעל רבות בישוב הארץ, מתוך השקפת 'אתחלתא דגאולה' של רבינו הגר"א. רבי יוסף הרבה לעורר ולעשות לטובת ישוב האדמות השוממות שמחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, מתוך מסירות נפש של ממש. רבי חיים היה מרבה לדבר בהערצה על מפעליו, כתביו ודרשותיו הנלהבות של רבי יוסף, ואף כתב מאמר נרחב בשם 'מרחיבה של ירושלים', ובו סיפורים רבים מהם משתקפת דמותו המיוחדת של ר' יוסף. יש לציין שרבי חיים מן היה דר בשכנות לרבי יוסף ריבלין [ראה בקונטרס 'מגילת יוסף' עמ' 14 בסוף ספר 'מדרש שלמה'. ובספר 'מוסד היסוד' עמ' 240]. באחת הרשימות שנותרו בכתב ידו, מספר רבי חיים כי בראשית ההתיישבות לא רצתה אמו לצאת לגור ב"מדבר", מפני השממה הרבה והסכנה וכו', ורק ע"י השפעתו של ר' יוסף התיישבו הוריו בשכונה בתחילת יסודה [ראה 'מוסד היסוד' עמ' 240].
באסיפת האזכרה לר' יוסף ריבלין, שנערכה ביום כ"ז אלול תרפ"א (במלאות כ"ה שנים לפטירתו), נאמו גדולי ישראל, ביניהם זקן המקובלים בירושלים הגה"צ רבי שמעון לידר הורוויץ, הגרי"מ טוקצינסקי, וגם רבי חיים מן. ראש הדוברים היה כמובן מרן הראי"ה. האסיפה התקיימה בבית הכנסת 'מזכרת משה', במעמד רבנים, ראשי מוסדות ועסקני ציבור שונים. הקהל העצום שנכח במקום, הקשיב בצמא לגדולי ישראל, שדברו רבות על אמונת ה'קץ המגולה' ששכנה בליבו של רבי יוסף ['מדרש שלמה', מגילת יוסף ח"ב עמ' 23. את דברי ההספד של מרן הראי"ה הבאנו בגיליון מס' 61 ].

קבלת פני רבו ברגל
ר' חיים היה ממעריציו הגדולים של מרן הראי"ה. חתימתו מופיעה על גבי מכתבי הרבנות שהגישו גדולי ירושלים למרן הראי"ה, בבקשה שיכהן כרבה של ירושלים. ליד חתימתו מופיעים חתימותיהם של כל הרבנים, העסקנים וראשי המוסדות החשובים, שהזדהו כולם עם מרן הראי"ה [ראה 'לשעה ולדורות' ח"ב עמ' 66].
בזמן שמרן הראי"ה התקבל להיות רב בירושלים, הזמינו אותו לבוא ולבחון בכיתה הגדולה ב'עץ חיים', בחדר של רבי חיים מן, ורבים מבני ירושלים באו לראות ולשמוע זאת ['מבחירי צדיקיא' עמ' קנו עיי"ש סיפור מעניין על כך].
 לרבי חיים מן, וכל אנשי עץ חיים, רבי אריה לוין, היה קשר לרב קוק.
"אני זוכר שהייתי בחור צעיר, תמיד הלכתי עם האבא (רבי אבא רקובסקי, עליו יסופר להלן) והסבא (רבי חיים מן) לרב לביקור חג. בכל חג, הסבא שלי הגדול, ראש מלמדי עץ חיים, לקח את האבא ועוד כמה ידידים, והלכנו לבקר קודם כל את הרב, ואחר כך את ר' איסר זלמן (מלצר), הראש ישיבה".
 כבודו למד אף הוא בעץ חיים?
"ודאי, מ'אלף בית' ועד שיעורים בבית של ר' איסר זלמן (מלצר)".
 ואצל ר' אריה לוין?
"או, לא היה יום שלא הלכנו בחיבוק ידיים...".

הגאון רבי שלום רקובסקי זצ"ל
כמה ימים קודם הראיון, מצאנו בארכיון 'בית הרב' שני מסמכים בכתב ידו של מרן הראי"ה, בהם מוזכרים דמויות ממשפחת רקובסקי. המסמך הראשון הוא בעצם כתב- סמיכה שנתן הראי"ה לרב שלום רקובסקי. כשאנו מציגים את המסמכים בפני ר' יעקב, הוא אומר:
"רבי שלום הוא הסבא שלי. אני לא הכרתי אותו, הוא היה באמריקה. קראו לו 'המינסקער עילוי', העילוי ממינסק, מפני שהוא היה ממינסק. הוא היה אבא של אבי. קודם לכן, הוא היה פה בארץ ראש ישיבת תורת חיים, בירושלים. תורת חיים הייתה ישיבה בעיקר של אברכים, מבוגרים, גדולי תורה, והוא היה ראש ישיבה פה. ואז הוא נסע לארצות הברית, שם הוא התקבל מיד כראש ישיבת רבי יצחק אלחנן. כל שנותיו הוא היה איש צדיק גדול, וגאון. כשהייתי מבקר את החולים בבית החולים (בהדסה) הזדמנו לי לפעמים אמריקאים, והיו כמה מקרים ששאלו אותי לשמי, ואמרתי: רקובסקי. (והם שאלו) האם יש שייכות לרבי שלום? והתרגשו מאוד. הם אמרו: "אשריך! זכינו להיות בצילו הרבה שנים. לזכות לסבא כזה... הוא לא דיבר דברים בטלים כל ימי חייו!". שום דברים בטלים. הוא היה איש עניו, ורק עסק בתורה. גיסו, הגאון רבי אליהו ראם זצ"ל (ראב"ד ירושלים) העיד כי רבי שלום ידע את כל ה'תומים' בעל פה ממש.
 במסמך השני של הרב, מדובר על רבי יוסף אליהו רקובסקי ז"ל .
"הוא הבן של רבי שלום. הוא אח של אבא שלי. גם הוא היה באמריקה. כשהם היו ילדים קטנים, ההורים הלכו אתם (לארה"ב), ר' יוסף אליהו, בער דב, ובת נוספת. (לעומת זאת) שלושת האחים הגדולים, נשארו בארץ. אבא שלי, ועוד אח – אביצדק, שבנו היה מזכיר של הרב הראשי, מרן הגריא"ה הרצוג זצ"ל, ואח נוסף, נשארו פה בארץ. אבא לא נסע לארצות הברית, לחוץ לארץ. למרות שהיו בעיות פרנסה, ואבא שלו אמר לו תבוא לכאן תקבל איזו משרה מכובדת, הוא אמר: אני לא יוצא לחוץ לארץ כי יש לי משפחה, ילדים, וצריך לגדל אותם בתורה רק בארץ ישראל. הוא מעולם לא יצא לחוץ לארץ. למרות שהאבא יכול היה לתמוך בו ולתת לו תפקיד גדול. אבל הוא לא רצה. כך היה פעמיים או שלוש.
הוא (רבי יוסף אליהו) היה גם רב באיזה שכונה, באיזו עיר. והוא גם היה חזן מהולל, מודרני אפילו. בפעם הראשונה שהגיע היו מודעות גדולות שיבואו לשמוע אותו בישיבת מאה שערים. החזנים היו באים לשם, או לחורבת רבי יהודה החסיד. הוא היה חזן מהולל, וזה לא פגע ברבנותו".

"כאחד הרבנים הגדולים שבדורנו"
אביו של הרב יעקב רקובסקי, ר' אברהם ברוך אבא רקובסקי, היה חתנו של רבי חיים מן. רבי אברהם רקובסקי היה תלמידו של מרן הראי"ה, והיה מקורב מאוד לגרי"מ חרל"פ זצ"ל. הוא כיהן כרב השכונות 'אבן ישראל', 'עזרת ישראל' והסביבה. כשאנו מעלים את שמו של אביו, מעיר לנו הרב רקובסקי:
"בחלק האחרון של ספרי 'ארוכת בת עמי', יש תמצית הספדים שאמרתי על האבא זצ"ל, מהרגע הראשון שמת, זאת אומרת: אחרי הטהרה. אנו נוהגים שלא מלווים, אז היה ציבור גדול בבית, והספדתי אותו במקום. אחר כך בישיבת 'עץ חיים', אחר כך בבית כנסת הנשיא, שהוא היה רב שם, אחר כך במקומות נוספים. בקיצור, כל השנה, הספדתי אותו עשרות פעמים, בכל מיני אירועים. שמה תמצאו הכל, ושמה תמצאו הרבה מעשיות ועניינים מה הוא היה, שם תלמדו המון".
רבי אבא רקובסקי זכה לקבל סמיכה מיוחדת במינה מרבו מרן הראי"ה, וכך מספר הרב יעקב רקובסקי:
"האבא היה מאוד מקורב לרב קוק, ושתדעו לכם, אני כותב זאת בהספד, ואני אספר לכם. דבר מדהים: הוא היה מאוד מקורב (לראי"ה), והוא לקח אצלו סמיכה. אני חושב שזה היה לפני קרוב למאה שנה, אני אומר את המספר כדי שתדעו מה הוא היה, הוא ביקש מהרב סמיכה, והרב נתן לו. מה כתוב בסמיכה? "הרב הגאון... קולע אל השערה ולא יחטיא, כאחד מגדולי הפוסקים שבדורנו". אז, לפני מאה שנה! בדור הגדול, עם כל פוסקי הדור, פארי הדור, שחיו באירופה לפני השואה...
תשמעו מעשיה: פעם אני הולך בבית החולים, אני רואה את הרב נריה (הגרמ"צ נריה זצ"ל) מאושפז. הוא היה חסיד מושבע של הרב קוק, לא היה כתב שהוא לא ראה ממנו. אני אומר לו: הרב נריה, שמעת פעם על הסמיכה שאבי קיבל מהרב? (הרב נריה ענה:) מה יש? סיפרתי לו: מגדולי הפוסקים שבדורנו, קולע אל השערה. (כששמע זאת, הוא ענה בהתרגשות): הכרנו את רבי אברהם אבא, אבל עד כדי כך?! אני לא יודע אם הרב כתב על מישהו דבר כזה בכל הסמיכות של גדולי ירושלים, הענקים! ...
ובכן, הרב נריה רצה לראות את זה. הוא היה בבית חולים, ויש לו פה בת בגבעת שאול, אמרתי לו: אם תצליח לעלות אלי לפה, אני אראה לך את הסמיכה. פה הוא עמד (מצביע על הסלון) וקרא את זה, ואמר: דבר כזה לא ראיתי בכתב יד של הרב מעולם! כאחד מגדולי הפוסקים שבדורנו, קולע אל השערה".
פעמיים כתב הראי"ה מכתב סמיכה לרבי אבא, אך המסמך השני הוא מעודכן וכולל יותר, ואנו מפרסמים אותו כאן לראשונה:
"ב"ה יום כ"ה לחדש שבט תרצ"ג
זה לי זמן זמנים שהנני מכיר לטובה את ידידי וחביבי הרב הגאון עמוס בתורה ויראת שמים מו"ה אברהם אבא ראקאווסקי שליט"א אשר מעודו שם שכמו לסבול עולה של תורה ויגע ומצא כדי מדתו מדת חכמים ללון בעומקא של הלכה הא למגמר והא למסבר בחריפות ובקיאות כאחד הרבנים הגדולים בדורנו וידיו רב לו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, קולע אל השערה בשכל זך וישר וחמודות הוא לנו במדותיו התרומיות המעטרות את תלמידי חכמים יחידי הסגולה. והנני בזה לחזק את ידיו ולסמכו בסמיכות חכמים, למלבש מדא, ולשבת על כסא הרבנות בעדת ד' גדולה וחשובה, יורה יורה ידין ידין. ומובטחני בו בע"ה שכל דרכיו ישרים ומכוונים יהיו [מילה לא ברורה] וכמצוה, והי' מורה לצדקה לעדת ישראל אשר תבחר לשום אותו אלוף לראשה, תשבע ממנו רב נחת ותיכף לת"ח ברכה ברכת ד' תהי' על נויהם ויתענגו על רוב שלו' כנה"י ונפש החותם בברכה לכבוד תוה"ק והוגיה מהר הקודש מירושלים, הק' אברהם יצחק הכהן קוק"
 רבי אבא למד במרכז הרב?
"לא, (אך) היה שיעור מיוחד שהרב היה נותן שיעורים לגדולי האברכים שבירושלים, על מצוות התלויות בארץ. הייתי ילד קטן, ואבי לקח אותי תמיד כל ערב לשיעורו של הרב, ותמיד אחרי השיעורים אבי היה הולך לרב, ואומר לי: קרב את היד, והרב יתן לך ברכה".
 איפה היה השיעור הזה?
"במרכז הרב, בעיר. הייתי אז ילד, ואני זוכר שאני עומד לפני הרב עם הקרישמע [קריאת שמע], (בהתלהבות:) מי שלא שמע את הקרישמע של הרב, לא יודע מה זה קרישמע! הוא ישב על הכיסא, עם הספודיק... בדביקות כזאת! וזה מה שראיתי. אבא שלי היה אומר לי: תסתכל, והיו עיניך רואות את מוריך, תסתכל על הרב!".
בספר מועדי הראי"ה [עמ' ר' עיי"ש] מוזכרים מלבד רבי אבא רקובסקי, גם הרב ר' מרדכי לייב זק"ש ז"ל, הרב ר' פישל רוזנר ז"ל והרב ר' יצחק רוזנטל ז"ל, כחלק מהאברכים שהשתתפו בשיעור הזה.

"כמאן דמנח בכיסיה"
מתוך הדברים הרבים שסיפר הרב אברהם אבא רקובסקי זצ"ל על רבו מרן הראי"ה, נביא כאן את שני הסיפורים הבאים:
"הרב כתב את ה"הלכה ברורה" בכל רגע שהתפנה מטרדות הציבור, ולפעמים היה נאלץ לכתוב בעל פה, מבלי שהיה לפניו הרמב"ם והשולחן ערוך. אחרי כתיבה מאולצת כזאת, פנה הרב אלינו, האברכים שלמדו אז בישיבה, ובקש שנבדוק במקורות, אם לא
טעה בהעתקת לשונו המדויק של הרמב"ם ושו"ע. בדקנו ונוכחנו כי לא החסיר אף מלה" ['ליקוטי הראי"ה' ח"א דף 458. וכן בספר 'מבחירי צדיקיא' עמ' קנו].
ועוד היה מספר: "אין פלא שמרן זצ"ל היו נהירין לו ש"ס ופוסקים כמאן דמנח
בכיסיה, משום שנוסף על כשרונותיו הגדולים, היה עקשן בהנהגתו התמידית יום יום; שמיד אחרי התפילה בטרם אכל ושתה, הסתגר בהדרו ועבר על חמשה דפי גמרא עם תוספות, ולא היה דבר שיוכל להפריע לו מהלימוד הזה – המשה דפי גמרא, תמידין כסדרן, לפני היכנסו לסדר עבודת היום!" ['ליקוטי הראי"ה' ח"ב דף 238, מפי בנו הרב יעקב רקובסקי].

"רעיון אתחלתא דגאולה – הבסיס למפעל תלמידי הגר"א"
כאבותיו הגדולים, היה גם ר' אברהם אבא רקובסקי שייך לתורת הגאולה של הגר"א. בספר 'מדרש שלמה', העוסק בדרשות גאולה של תלמידי הגר"א מייסדי הישוב בארץ, מופיעים מכתבי הסכמה וברכה מגדולי וגאוני ירושלים, ביניהם הרב אבא רקובסקי, שכותב בין היתר את הדברים הבאים תחת הכותרת: "הביטו אל צור חוצבתם":
"ספר הדרשות מדרש שלמה מכיל בתוכו דברים נשגבים בקשר לבנין ירושלים, קבוץ גלויות, מצוות ישוב ארה"ק ודרכי האתחלתא דגאולה, על יסוד רעיונות רבנו הגר"א ותלמידיו גדולי ישראל מניחי יסוד היסודות של ישובנו בארצנו הקדושה [...] שמחתי לראות שבהרבה דרשות של הספר מביא המחבר חלקים מדרשות אביו הסופר והדרשן הבונה והמנהיג הגדול הרה"ג רבי יוסף ריבלין זצ"ל, אשר עד היום מזכירים זקני ירושלים את שמו מתוך התרגשות של הערצה גדולה, והרבה שמעתי עליו גם מאת חותני הרב הגאון ר' חיים מן זצ"ל על מפעליו כתביו ודרשותיו וכו', כבר אמרתי וחזרתי מתוך הכרה עמוקה בהסתכלותי במאמריו של הר"י ריבלין ז"ל נצוצי נבואה ורוח הקודש ממש יוצאים מפטישי שפתיו וחכם עדיף מנביא [...]. חשוב להזכיר בזה שחותני הנ"ל הגר"ח מן ז"ל, שגם הוא אחד מצאצאי תלמידי הגר"א מייסדי הישוב, היה גם הוא מדבר תמיד ברעיונות הגר"א ותלמידיו על מצוות ישוב אר"י, קיבוץ גלויות וכו' ומסירות נפשם בעבודת היסוד של ישובנו הק' בתוך תנאים קשים של הימים ההם כנודע.
עוד ערך רב לדרשות הספר הנ"ל שבהן מביא המחבר גם דברים מדרשותיו של הרב הגאון ר' יצחק צבי ריבלין זצ"ל "דרשן הגאולה" [סיפרנו אודותיו בגליונות 65 - 69] וכמעיין המתגבר היה דורש תמיד בקהל רב דברים נלהבים על מצוות ישוב ארץ ישראל וקירוב הגאולה, מרעיונות הקדושים של רבנו הגר"א ותלמידיו 'מוסדי ארץ' מייסדי הישוב בארצנו הק'. [...] וכל המעוניין לדעת או לכל הפחות לקבל מושג מהרעיונות העילאיים של רבנו הגר"א ותלמידיו על ענין קיבוץ גלויות באתחלתא דגאולה אשר הם הם היו הבסיסים למפעליהם הכבירים של תלמידי הגר"א והנלוים אליהם ביסוד הישוב בארצנו הקדושה, [...] יקרא וילמד בעיון ובתשומת לב את פרקי הספר הזה ועל כמה פרקים ראוי לעבור הרבה פעמים כגון [...] פרק מ"ח "הציונות הגר"אית" [...] פרק נ' "מצוות הרחבה וקץ המגולה", וכן יתר פרקי הספר המלאים דברים נפלאים בעניינים האמורים" ['מדרש שלמה' עמ' יד – טז. וראה בספר 'ארוכת בת עמי' חלק ז' עמ' 547 בעניין יחסו להקמת המדינה].

הגרש"ז אויערבך: "הרב שלי זה הרב קוק!"
בתוך הסיפורים הרבים על מרן הראי"ה, מספר לנו הרב רקובסקי את הדברים הבאים:
"ר' שלמה זלמן (אויערבך) היה בן בית אצל ר' צבי פסח פראנק, ופעם אחת הוא אמר לי ככה: "ר' יעקב, אם אני אומר לך 'דער רב', 'הרב', תדע לך שזה הרב קוק, זה הרב שלנו, זה הרב שלי". הוא אמר: "יש את ר' צבי פסח פראנק, כל אחד עם גדלותו הוא, אבל כשאני אומר הרב, הרב אני לא אומר לאף אחד, הרב שלי זה הרב קוק".
היה לכבודו קשר עם הרב צבי יהודה זצ"ל?
עם הרב צבי יהודה היה לי קשר. הוא היה בבית החולים הרבה זמן. בהדסה. כמעט כל יום עליתי אליו. הוא היה ספוג במעשיות. בנוסף עוד, רבי שלמה זלמן בא אליו כמעט כל שבוע לכמה שעות לבית החולים. היה לו חדר מיוחד. ובכן, פעם שאלתי את ר' שלמה זלמן, מה העניין שכבודו טורח כל שבוע כמה שעות. אמר לי: ר' יעקב, שני דברים. ראשית כל, הוא בן של רבינו! הבן של הרב! ועוד, יש הרבה ללמוד ממנו, וממעשיו ומסיפוריו. הוא ספוג, מה הוא לא יודע, מכל הדורות שלפנינו. המון, ימים ולילות, חודשים אפשר לשבת אצלו ולא תגמור. פעם אחת הוא אמר לי ר' יעקב, תעלה איתי. עליתי וראיתי. כמה שעות ישבתי. (הוא שאל אותי) מה אתה אומר? אמרתי לו: כמו שכבודו אומר, אי אפשר לזוז, זה מושך לשבת עוד ועוד, לשמוע. הוא כמעיין המתגבר, מעשיות... הוא קיבל אותם ירושה מהאבא, ומעוד. היה לו זכרון גדול, היו שם דברים נפלאים. אני לא זוכר אותם, אני לא רשמתי אז את זה, וחבל. אז לא היו כל מכשירי ההקלטה שיש היום".
הגרש"ז אויערבך היה מעריץ נלהב של מרן הראי"ה. בחוברת 'אור שלמה' [בהוצאת ארגון 'אור האורות'], מובאים סיפורים רבים על הערכתו המיוחדת של הגרש"ז לראי"ה, וכן סיפורים שונים שסיפר על גדלותו של הראי"ה. בעיני הגרש"ז היה הראי"ה לא רק "גדול הדור", אלא "גדול הדורות" – דמות נשגבה היורדת לעולם פעם בכמה דורות. באחת משיחותיו, התבטא הגרש"ז: "אני לא תלמיד של הרב; אני חסיד שלו!" [ספר 'שיחת אבות' עמ' מפי הרב יעקב באס שליט"א].

סעודה שלישית אצל הראי"ה
כשאנו שואלים את הרב רקובסקי על הסעודה שלישית אצל מרן הראי"ה (שהייתה אירוע מרשים ומיוחד במינו, בו השתתפו גדולי וצדיקי ירושלים מכל החוגים), הוא מספר: "היו שם מאות אנשים, לא היה מקום לקבל את כולם...". בהיותו ילד רך לשנים, זכה הרב רקובסקי להיות נוכח מספר פעמים במעמד נשגב זה. לאחר מכן מספר לנו הרב רקובסקי בקצרה על שיחה מיוחדת שנשא הראי"ה באחת השבתות, לכבוד הדוד רבי אליהו יוסף רקובסקי, עליו סיפרנו לעיל, שעלה ארצה לתקופה מסויימת, והתארח בירושלים: רבי אליהו יוסף התארח בארץ, ובאחת השבתות הלך ביחד עם אחיו רבי אבא לסעודה שלישית אצל הראי"ה. כשהראי"ה קם לדבר, הוא שאל באיזה נושא רוצים שידבר, והוחלט שלכבוד האורח שהוא מבני ארץ ישראל ומגידוליה, ידבר על דברי המאכל המונחים על השולחן שהם מתוצרת של ארץ ישראל ויש בהם גם משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ. וכך, במשך כשעה ויותר, דרש הראי"ה דרוש ארוך המשולב בדברי הלכה ואגדה, וחרז עניינים הקשורים לכל מה שהיה מונח על השולחן.

לדבר בלימוד עם מרן הראי"ה
על אחת מפגישותיו עם מרן הראי"ה, מספר הרב רקובסקי:
"זה אני זוכר שהייתי ילד, בן שבע, שמונה. זה היה בשבת אחת, אמרתי נלך לרב בשעת אחרי הצהרים, מחוץ לישיבה, השתלב איתי חברי בן ציון דיוויס, בנו של רבי מתתיהו דיוויס, שהיה אחד מקנאי ירושלים הגדולים. לא אשכח, אני עולה למעלה, לאוצר הספרים, היה באמצע. רצינו לנסות להכנס אליו, אבל ברגע שאנחנו חושבים, אני ובן ציון דיוויס, פתאום הרב יוצא עם החלוק, עם הכיפה הגדולה, עם ספר ביד, ומחפש משהו. "או, ילדים חביבים", הוא אומר, "מה אתם מחפשים? מה אתם לומדים?" אז אמרנו: אנו לומדים 'מודה בקנס', בבבא קמא, אז הוא אמר משהו, אני לא זוכר, הוא שאל אותנו איזו שאלה בסוגיא, ואז חיבק ונישק אותי. "אתה הבן של ר' אבא..." הוא חיבק באהבה כזו...".
ב'מועדי הראי"ה' מביא הרב נריה זצ"ל סיפור זה מפי הרב רקובסקי, ומוסיף בשמו את הדברים הבאים: "הואיל והרב קיבל אותנו יפה בביקור הזה, חזרנו על כך בשבתות הבאות. ופעם הקשה לנו הרב קושיא וכשלא ידענו לתרץ יצא אתנו לאולם והסביר לנו תירוץ נאה (מסרתי אח"כ לאבא, ואבא מאוד שיבח את הדברים, וחבל ששכחתים!). פעם גם הלך וחיפש ונתן לנו דברי מתיקה. חברי בן ציון ז"ל הזהיר אותי שאשמור את הביקורים בסוד, שאביו ר' מתתיהו ז"ל לא ידע מזה. הוא ידע יפה עד מה רבה התנגדותו של אביו להרב [...] אולם לא עלה כלל על דעתו לוותר על ביקורי שבת אלו, כי ליבו היה מלא הערצה לרב, ולא פעם היה אומר לי: "אני רואה מלאך אלוקים!" ['מועדי הראי"ה' עמ' 400].
 היו קנאים שהפריעו לרב קוק, אבל רוב הציבור לא היה ככה, גדולי ישראל, הגרא"ז מלצר, הגרצ"פ פראנק, לא קיבלו את זה.
(בתמיהה:) "(הם היו) שרופים לרב! ר' איסר זלמן שאהב את הרב כנפשו, ויותר מזה. וכך כל הגדולים".

הסגולה של גדול המקובלים
אחד ממקורביו של מרן הראי"ה, היה זקן המקובלים הגה"צ הרב שמעון לידר הורוויץ, ראש ישיבת המקובלים שער השמים [סיפרנו עליו בהרחבה בעבר].
 כבודו הכיר את הג"ר שמעון לידר הורביץ זצ"ל, ראש ישיבת שער השמים?
"יש סיפור גדול, איך נולדתי, והוא הציל אותי ממות. תראה בהקדמה של ספרי. יש פה מעשיה שלמה". וכך מסופר בהקדמת 'ארוכת בת עמי' ח"ז: צירי הלידה החלו ביום ו' והתגברו ביום השבת. כל הרופאים הרימו ידיים לאות שאין דרך הצלה בידיהם לא לאם ולא לעובר. מיד יצאו האבא והסבא ופנו אל ביתו של הגאון הקדוש רבי שמעון לידר זצ"ל. הוא הציע לעשות כך: בצהרי יום השבת יתאסף הקהל בבהמ"ד אשר בבתי ברוידא, הצופה אל הבית שבו שכבה היולדת. קחו חבל ארוך, ראשו אחד יקשרו לכרעי מיטתה ואת החבל יגלגלו דרך החלון אל מחוץ לבית לכיוונו של בהמ"ד ולתוכו עד לתוך ארון הקודש, ויקשרו את קצהו לאחד מספרי התורה. אז יקראו ברגש את ספר יונה. כך עשו וערכו כסדר הזה. לאחר קריאת ספר יונה החלו להתפלל מנחה, וכל הציבור קראו כאחד את הפסוק:"ואני תפילתי לך ה' עת רצון וגו'". והנה, טרם הספיקו להביא את ספר התורה אל הבימה נשמעו קולות שמחה מביתה של היולדת. נולד בן ויצא לאוויר העולם בריא ושלם, ושלום גם לאמו.
(מוסיף בדרך אגב:) "הרב היה סנדק אצל אחד האחים שלי. אני לא זוכר מי מהם".
הרב רקובסקי זכה להיות בהספד שנשא מרן הראי"ה על ה'חפץ חיים' בישיבת מאה שערים. הוא היה בן 10 באותו זמן. וסיפר שהראי"ה היה מעוטף בטלית ועלה על הבימה והתחיל לזעוק שאיבדנו את ה'חפץ חיים', ה'משנה ברורה' 'שמירת הלשון', וכך המשיך בבכי למנות את כל הספרים שחיבר מרן הח"ח. האולם היה מלא באנשים עד אפס מקום. הרב היה ראש המספידים, וגם הגרא"ז מלצר וגדולים נוספים הספידו.

בסיום הראיון מברך אותנו הרב רקובסקי:
"כבוד מגיע לכם שאתם עושים כבוד לאיש מיוחד בעולם העליון. מהמיוחדים בעולם העליון".
ומקריא את ההקדשה שכתב לנו ע"ג ספרו 'ארוכת בת עמי':
"לחבריא קדישא העומדים בראש הארגון אור האורות, ובכך מפיצים את האורות המאירים לעם השם".

תודה מיוחדת לנכדו של הרב, האברך ר' אודי נכטשטרן, על תרומתו בעריכת החומר והבאתו לדפוס.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il