ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
פנינים מתורתו של הצדיק והחסיד, מרא דארעא דישראל, שר התורה ורועה ישראל רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
אורות הפרשה
וַיִּיצֶר ד' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם [ב, ז].
"כל הנאמר לגדלותו של האדם, וכל מה שנאמר לקטנותו, הרי הוא אמת. "זכה – קדם למעשה בראשית. לא זכה – יתוש קדמו" [סנהדרין לח.]. על כן צריך הוא להשתמש תמיד באלה ההשקפות השונות לטובתו. וגם הכוח הציורי צריך להיות חמוש בחילופי השקפות הללו: לגבי המוסר האלוקי העליון, לענין הערת רוחו לאידיאלים גבוהים ונישאים, ישאב מכוחה של השקפת עולמים על דבר גדלו, איך הוא מרכז כל יצורי קדם וכל מעשה בראשית בו כלולים, ובעילויו הכל מתעלה, ובשפלותו הכל נשפל. ולגבי חריצות מעשה, ופעלים תרבותיים כלליים או פרטיים מחיי החול, "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם", ישתמש בהשקפת 'יתוש קדמך'" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים' קובץ ב' פסקה רפא].
וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל [ג, ו].
"כשהשכל מאיר במלא אורו, אז אין צורך לשום הדרכה מיוחדת של חוקים ומשפטים. הטוב הגמור במעשה נמשך הוא אחרי המאור השכלי, וכל מכשולות החיים מתיישרים מעצמם. החוקים והמשפטים מתקיימים לא בתור חוקים ומשפטים מצווים, כ"א בתור תנועות טבעיות, לנושאים שהארת השכל חזקה עליהם. הטוב והרע, וכל ערכיהם, חילוקיהם, והעמל הגדול שיש בכיוון הדרך הממוצע, שלא יוסיף ולא יגרע, כל אלה באו אחר שגרע השכל את אורו, וההרגשה, ההתפעלות והשיקוע של החושים לקחו את מקומו, אחרי חטא הקדמוני, של האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע".
[שם, קובץ א' פסקה עד].
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים [ג, טז].
"גזרה החוכמה העליונה שתהיה לידת הבנים בעצב, בחבלי לידה יסורין נוראים וסכנות גדולות, כדי לרומם על ידי קושי ההשגה של קנין הילד את האהבה הטבעית בלב האם במעלה יותר עליונה האפשרית, באופן שתהיה ראויה לסבול עליה את כל טורח הטיפול של גידול העולל המוטל על האם, מה שרגש האהבה הטבעית והמוסרית לבדו לא היה מתעורר מבלעדי החבלים המעוררים אותם. כן הדבר באומה הישראלית, הצרות הרבות שהשתרגו על ראש ישראל, "רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל", הצרות שעברו עלינו ושסבלנו בשביל קיום התוה"ק בשביל כללות האמונה, ובשביל מעמד עם ישראל בכלל, הן גורמות לעורר את האהבה בלב הבנים לדור אחרון ביתר שאת. ליקרת המציאות של הקדושה הנפלאה והערך הגדול של תוה"ק וקדושתן של ישראל, מצטרפת החיבה המתעוררת בלב הדורות בשומם על לב את קושי ההשגה, והמחיר הגדול שנתנה כנסת ישראל בעד קיומה וקיום תורתה, וזה בעצמו מוסיף אומץ ורגש אמונים".
[מרן הראי"ה, 'עין אי"ה' עמ"ס שבת ח"א עמ' 38].
פרק ג': תורת ארץ ישראל
הגר"א: "עיקר התורה הוא בארץ ישראל"
חז"ל הרחיבו לבאר את שבחה של תורת ארץ ישראל, והפליגו רבות במעלתה על פני התורה הנלמדת בחוצה לארץ. כדי לתאר זאת הם השתמשו בביטויים שונים, אשר לכולם משמעות אחת: "אין תורה כתורת א"י" [בראשית רבה טז ד]; "מלכה ושריה בגויים אין תורה" [איכה ב, ט] – "מכאן שהתורה בארץ ישראל" [ספרי דברים ז לב]; "עשרה חלקים של תורה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל, ואחד נטל כל העולם כולו" [אסתר רבה א יח].
עניין זה של יתרון תורת א"י אינו רק עניין רוחני ומופשט, אלא הוא גם נ"מ להלכה [עיין למשל תוס' חולין יח: (ד"ה כיון) דלענין איסור והיתר בני א"י עדיפי, דחכימי טפי, ובתוס' בסנהדרין ה. (ד"ה דהכא) דהוא מטעם דאוירא דא"י מחכים וב'העמק דבר' להנצי"ב (שמות לד, א) מבואר דקדושת ארץ ישראל מועיל לכוון ההלכה].
וכך כותב רבינו הגר"א ב'אדרת אליהו' [דברים א, ו]: "גילוי של תורה הוא בארץ, כמ"ש אוירא דארץ ישראל מחכים". ובפירושו ל'שיר השירים' [א, ד] כותב הגר"א: "כי עיקר התורה הוא בארץ ישראל".
מרן הראי"ה הרחיב רבות בביאור עניינה של תורת ארץ ישראל, ופרק שלם מוקדש לכך בספרו 'אורות התורה' [פרק י"ג], ובו מעמיק הרב בהסברת ההבדל בין תורת א"י לתורת חו"ל, ובין היתר כותב כך:
"כל מה שהוא שגור ביחש של תורת חוץ לארץ במובן הפרטי, עולה הוא בערך תורת ארץ ישראל למובן כללי. תורת חוץ לארץ עוסקת בתקון הנפש הפרטית, בדאגתה לחומריותה ורוחניותה, לזיכוכה והתעלותה בחיי שעה וחיי עולם, אבל רק בתור נפש פרטית. לא כן תורת ארץ ישראל – היא דואגת תמיד בעד הכלל, בעד כללות נשמת האומה כולה. הפרטים הינם מתכנסים בקרבה בכללה, הם מתעלים בעילויה, מתעטרים בעטרתה [...]" [פסקה ג' עיי"ש].
"על הגאולה – זה תלמוד ארץ ישראל"
כך גם מדגיש הראי"ה את הצורך המיוחד בתורת ארץ ישראל בדור שלנו:
"בכל דור היינו צריכים לחבב הרבה תורת ארץ ישראל, וביותר אנו צריכים לזה בדורנו, דור הנבילה והתחיה, בן הזמן של האפלה והאורה, היאוש והגבורה. בשבילו אנו צריכים סם חיים דוקא מתורת ארץ ישראל" [שם, פסקה ב', עיי"ש].
מעלה נוספת יש לתורה הנלמדת בדורנו, דור עקבתא דמשיחא, יותר מאשר התורה שלמדנו בגולה. וכך אומרים חז"ל משפט חריף: [קהלת רבה יא, ח]: "התורה שלנו הבל היא בפני תורתו של משיח". וכהסברו של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל:
"התורה שנלמדת בעת שמתחיל אור השחר של הגאולה להתנוצץ, היא באין ערוך גדולה וגבוהה מן התורה שנלמדת בעת ששעבוד מלכויות עליו [...] מעלת התורה מצד נפלאות עצמיותה היא מתגלית דוקא בזמן שכבר נראו נצני הגאולה ועת דודים הגיע [...] כאמרם בקהלת רבה [יא, ח]: התורה שלנו הבל היא לתורתו של משיח. וח"ו להעלות על הדעת כי תתגלה תורה חדשה חלילה, אלא שאותה התורה תתגלה בבחינת הגאולה שלה. והתבונה שלנו בהתורה בגלות היא כמר מדלי לעומת הבנתה בגאולתה. ועיין בשו"ת 'חתם סופר' [יו"ד סי' רל"ג. וראה הסברו העמוק של הראי"ה על דברים אלו, ב'הסכמות הראי"ה' עמ' 25] שכותב: "ואולי לכשיגיעו הדברים לארץ נכונה (– ארץ ישראל) יתעלו ויתקדשו פי שנים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה ועל דרך זה נתעלה תלמוד בבלי על הירושלמי".
הוא מה שנאמר ביהושע כשהכניס את ישראל לארץ: "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וגו' ויאמר לא כי אני שר צבא ד' עתה באתי" [יהושע ה, יג – יד]. ודרשו חז"ל על עתה באתי, מיד וילן יהושע בלילה ההוא, שלן בעומקה של הלכה. כי גם יהושע, שלא מש מתוך אהלו של משה [שמות לג, יא], וקיבל ממנו כל התורה, גם הוא היה צריך לחזור עליה כשנכנס לארץ, ששם אותה התורה שלמדוה בחוץ לארץ תתנשא לכל לראש בגבהותה העליונה של הארץ. וכך אומרים חז"ל: "'על הגאולה' – זה תלמוד ארץ ישראל" [מדרש רות]. וזו מדרגתו של יהושע המכניס לארץ החוזר על כל התורה כולה בכניסתו לארץ ולגלות אותה בתור הגאולה שבה", עכ"ל.
נעיר בדרך אגב, כי לרבינו הגר"א ולמרן הראי"ה היה עניין מיוחד בדמותו של יהושע, כחלק מהשקפתם ופעולתם לקירוב הגאולה [עיין 'ברכת מרום' לגרי"מ חרל"פ עמ' נא], ועל כך נרחיב בעתיד בעז"ה.
תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי
בפרק האחרון של הספר 'אורות התורה' – 'תורת חו"ל ותורת א"י' – מסביר הראי"ה שהאחדות הפנימית של כל מקצועות התורה, מושגת היא רק באוירא דארץ ישראל: "הגבולים וקירות הברזל שבין ענין לענין, בין מקצוע למקצוע, ילכו ויקטנו. העולם הרוחני כולו, יהיה מוסקר באוויר חיי נשמות של ארץ חיים, בסקירה אחת. [...] כל אלה (המקצועות) שבחוץ לארץ היו נידונים כרחוקים זה מזה, כסותרים זה את זה, עומדים עתה להיות מאוגדים בחוברת של קשר ואגודת אמת" [פרק יג פסקה ה].
בראשה של אחדות זאת, העמיד הרב את איחוד הלימוד של הבבלי והירושלמי: "אנחנו יכולים להמשיך טל אורות של אויר ארץ חמדה [...] עד שילך עמנו אור (התלמוד) הבבלי להתאחד עם התלמוד הירושלמי, ויחדיו יאירו באור שבעתיים ['אגרות הראי"ה' ח"א עמ' קיב]. דברים אלו נרמזו לראי"ה מתוך דברי הגר"א, כפי שמציין הרצי"ה קוק ב'מלואים להערות' [שם עמ' שפג] "עי' בהגר"א תקוני זוהר תיקון כ"א ד"ה דאיהי ריב ד'".
הגר"י הוטנר: "תורת הראי"ה היא תורת ארץ ישראל!"
אחד מגדולי ישראל בדור הקודם, היה הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל. הגר"י כתב דברים עמוקים ונפלאים בהשקפה ובאמונה, והם נלמדים בבתי המדרשות לרוב. כידוע, הגר"י הוטנר היה תלמיד של הראי"ה, והעריץ אותו ביותר ["הנני מכיר את עצמי בתור תלמידו של הרב" – 'אגרות לראי"ה' עמ' תקפה]. וכך כותב באחד ממכתביו לרצי"ה קוק, בנו של הראי"ה:
"ואני בעצמי כמעט תמיד רוחשים ולוחשים בי הרהורי געגועים וכיסופים קלים על "ארץ ישראל", אולם לעיתים תכופות יש אשר יתלכדו כולם לשטף אחד ועברוני ושטפוני על כל קרבי ועל כל הוויתי. ולאמיתו של דבר רק אחרי צאתי את הארץ נתחוור לי המושג "ארץ ישראל" לכל מלא היקפו... וכמדומה לי עכשיו שאם אזכה לעלות ולהאחז בה שוב, אדע כבר לנשום באוירה המחכים לגמרי בדרגא אחרת.
ומעין הרגשת סבי דבי אתונה בהריחם בניכר את ריח עפר ארצם ותחי רוחם, הנני מוצא עכשיו בעיוני בספריו של הרב שליט"א (הראי"ה). יש לי הרושם כאילו נתקפל בהם, בעמודיהם, בטוריהם, הרבה הרבה מאוירא דארעא דישראל, ובכל פעם מדי עייני בהם עולה באפי ריחה של ארץ חמדה, וכל כגון דא כולי עלמא מודו דריחא מילתא היא. ברי לי עכשיו שעל ידי מי שלא טעם מטעמה של ישיבת ארץ ישראל לא ניתנו ספרים כאלו להכתב. אותה התפיסה האורגנית את אחדותה הכללית של כנסת ישראל לכל דורותיה ולכל שדרותיה ובכל הופעותיה... וכל אותם סגנוני הציורים ודרכי ההסברה שבהם היא באה לכלל ביטוי בספרים הנ"ל (של הראי"ה) – אי אפשר להם שיוולדו כי אם על הרי יהודה וירושלים. ומכיוון שעמדתי על המומנט המכריע של "ארץ ישראל" החי בכל עורקי מחשבותיהם והשקפותיהם – נכנסו אצלי בהחלט לכלל "תורת ארץ ישראל".
ובאמת בימים אלה נפגשתי פה עם אדם חשוב אחד, יודע דבר ומבין מדע בהלכות דעות אשר בתורה, ודברתי אתו קצת ברוחן של ההשקפות הנ"ל, וכשהלז הביע לי את התנגדותו ואת השגותיו עליהן עניתי לו קצר ומפורש: עלה לארץ ישראל ואחר נדבר" ['אגרות לראי"ה' עמ' תקסז עיי"ש].
דברים רבים אפשר ללמוד מאגרת מיוחדת זו, אך אנו נשים לב למה שכותב הגר"י בסוף האגרת: "וכשהלז הביע לי את התנגדותו ואת השגותיו עליהן עניתי לו קצר ומפרש: עלה לארץ ישראל ואחר נדבר". יש כאן אמירה ישירה ונוקבת, ביחס לגדולי ישראל שלא הבינו את דרכו של הראי"ה, ומתוך כך השיגו עליו. הגר"י הוטנר לא נכנס לוויכוח עם אותו גדול, אלא מסביר לו את הרמה הגבוהה ממנה מגיעים דבריו של הראי"ה, שלא כל אדם יכול וזוכה להגיע אליה, והיא: תורת ארץ ישראל. אין פה מחלוקת על מקורות נקודתיים בתורה או איזה ויכוח על המציאות, אלא רמה גבוהה ועמוקה יותר של תורה, שממנה צומחת ועולה תורת הראי"ה זיע"א [ועיין פסחים לד: "משום דיתבי בארעא דחשוכא אמרי שמעתתא דחשוכא"].
וכך אמר בהזדמנות אחת הגר"י הוטנר: "הרב היה גדול בתורה, ביראה, ובחסידות, מכל אלה אשר חלקו עליו" [מובא ב'ליקוטי הראי"ה' ח"ב עמ' 19].
ומסופר על ה'סבא מסלבודקא', הגה"צ רבי נתן צבי פינקל זצ"ל (שהגר"י הוטנר זכה לשמש אף אותו), כי בעקבות עלייתו לארץ ישראל, שינה את צורת החינוך והעבודה המוסרית בה הרגיל את תלמידיו, ונימק זאת משום שבארץ ישראל אופי העבודה המוסרית הוא יותר נעים ומתאים לטבעיות הנפש ['תנועת המוסר' ח"ג עמ' צה, עיי"ש באורך]. כידוע וכמפורסם, ה'סבא מסלבודקא' העריץ מאוד את הראי"ה [וכבר סיפרנו על כך רבות בעבר], ובמיוחד העריך את דרכו המוסרית הנשגבת, ובהזדמנות אחת אמר על הראי"ה: "הוא, הרב קוק, אמנם לא יצא מבית מדרשה של תנועת המוסר, אבל הוא הצורה והמהות של המוסר" ['שיחות הראי"ה' עמ' קצט עיי"ש]. כך גם הוא פונה אליו במכתביו: "המפורסם בקצווי הארץ בגאון תורתו, חכמתו וצדקתו, ובנועם מידותיו העמוקות והנשגבות באור תורה, אוהב עם ישראל במסירות נפש" ['אגרות לראי"ה' אגרת רב].
"הראי"ה היה איש הגר"א!"
מתוך שימושו ולימודו אצל מרן הראי"ה, עמד הגר"י הוטנר על השורשים מהם ינק הראי"ה את תורתו ודרכו, וכך אמר פעם על הראי"ה: "הרב היה איש הגר"א!". כמו כן ידוע, כי כאשר היה הגר"י הוטנר אומר: "כך מקובלנו מבית מדרשו של הגר"א", הייתה כוונתו שקיבל כך מרבו הראי"ה, שהיה כאמור 'איש הגר"א' ['שיחות הראי"ה' עמ' רא].
וכך כותב גם הסופר ר' אליעזר מאיר ליפשיץ ז"ל:
"רבו המובהק של מרן הראי"ה היה אף הגר"א מוילנא, ואע"פ שלא יצק מים על ידיו ממש, שלשלת של תורה שלא פסקה חיברה אותו אליו, והעמיק בכל צפונות רוחו ותווי יצירתו, כאילו קיבל תורה מפיו בחיים, ונעשה לו לתלמיד מובהק" [כתבים, ח"ב, עמ' רל].
בשבוע הבא נמשיך לעסוק בהשפעת תורת הגר"א על מרן הראי"ה.
אורות הראי"ה
הראי"ה ותורת הגר"א מוילנא (ג)
ותורה יבקשו מפיהו
הוד כבוד גאון ישראל והדרו מופת הדור ופארו, אור הנעלם, צדיק יסוד העולם, מרן אדמו"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א.
בחיל ורעדה הנני גש היום לדרוש בשלום אדמו"ר שליט"א. מה אומר ומה אדבר, מיני אז נעלם אורו מאיתנו, והוד תפארתו נסע למרחוק בחו"ל, כל העולם כולו נכסה בערפל, ואני אנה אני בא, איה המה השעשועים הקדושים שזכיתי להשתעשע באמרות קדשו, וקווה קיוותי מאז שיפקדני לפעמים בדברי זהרורית גאון קדושתו, להחיות לב נשבר ונדכה. כי אנוכי לא ידעתי כתובתו. אבל נוסף על כל התלאות גם האור הזה נעלם ממני.
אנא אדמו"ר יחונני נא פעם כפעם במכתב ידי קודשו, ולשמחני בטללי אורותיו, אשר גם בעודו בחו"ל השפע קודש שלו הולך ומתגבר ואור ד' מתנוצץ עליו כפליים לתושיה, ומאיתו לא נעלם דבר.
הנני להעתיק פה אחד מהרשמים שרשמתי אצלי אז בתחילת ימי הסערות: "הצדיק הנשגב גאון הדעת והתבונה כשבא לארץ ישראל, כל העולם כולו משיג צורה אחרת וביחוד ארץ ישראל. כל ההרגשות החשוכות הולכים ונמחקים, ואילו המחשבות הנשגבות ממלאים מקומם ביתר שאת ויתר עוז. רבים רבים מתעלים לרגל בואו של הצדיק הזה, ונהירין שבילי דרקיע ושבילי דתלמודא וכולי תלמודא נגלה ונסתר מתחילים להיות מאירים בלבב כל יחיד ויחיד אשר אך חפץ להקשיב אוזנו לקול הדופק.
וכשמסתובב הדבר שצריך הצדיק הזה לנסוע לחו"ל מסתתמים כל החזיונות הכבירים ובלבולים גדולים באים לעולם, ואיש את רעהו חיים בלעו.
אולם התקווה חזקה כשיחזור וישוב הצדיק הזה לא"י, יתווספו המאורות והיו לאורות יותר גדולות ומבהיקות מסוף העולם ועד סופו, ומנוחת שלום תשוב לעולם בגאולת אור ד' והרמת קרן משיחו.
כמובן שלהאריך הרבה ולבאר בפרטות אי אפשר כהיום, והנני יוצא בברכה וביראה וחרדה ובידיים רועדות (כאשר יעיד הכתב).
הצעיר עבדו ותלמידו, יעקב משה חרל"פ".
['הד הרים' (אגרות הגרי"מ חרל"פ זצוק"ל למרן הראי"ה קוק זיע"א) אגרת כה].
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.










