ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ט"ו בשבט - התחדשות ;">

בית מדרש חגים וזמנים ט"ו בשבט כללי Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ו

ט"ו בשבט - התחדשות


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש להצלחת
עם ישראל

ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות , ויש לזה נפקא-מינה לעניין תרומות ומעשרות, ערלה ושביעית בפירות האילן. ראש השנה בתשרי הוא זמן שקובע לעניין שנות המעשר או לעניין שביעית, שהשנים מחושבות מתשרי עד תשרי. יש לזה נפקא-מינה לעניין תו"מ של ירקות, ולעניין איסור עבודת אדמה בשביעית שמתחיל בתשרי. אבל במה שנוגע לפירות האילן לא שעת הלקיטה קובעת, כמו בירק, אלא שעת גידולו של הפרי. את פירות ההדר, לדוגמא, שבד"כ נלקטים אחר ר"ה, משייכים לשנה הקודמת, לפי חניטת הפרי. לפי הרמב"ם "חניטה" פירושה שהגיע לעונת המעשרות כמבואר בהמשך השיעור. ומשמעותה היא: שכל פרי שחנט מט"ו בשבט ואילך, למרות שהפירות נקטפים רק אחרי תשרי של השנה הבאה ולמרות שלעניין מעשרות של הירקות כבר חלה שנה אחרת, הם שייכים לשנה הקודמת. וכן ט"ו בשבט קובע גם לעניין ערלה. לדוגמא: אם נטעו נטיעה לפני ט"ו באב (שזה הזמן האחרון לכך שתחשב לו שנה ראשונה כבר בהגיע ר"ה תשרי הקרוב) כשעברו שלוש שנים (שלוש פעמים ר"ה של תשרי שאז יוצאת הנטיעה מגדר נטיעה שר"ה שלה תשרי לגבי ערלה לגדר אילן שר"ה שלו הוא ט"ו בשבט) לכאורה כבר עברו עליו שנות ערלה, אבל אם פירות יגיעו לחנטה עד ט"ו בשבט הקרוב (של השנה הרביעית לאילן) עדיין ישאר עליהם בין ערלה , דהיינו: הם עדיין שייכים לשנה הקודמת דהינו לשנה השלישית של שנות ערלה . (לביאור העניין כדאי ללמוד את הסוגיה במסכת ר"ה י.)
לגבי אתרוג אין זה כך, שכן אתרוג גדל על כל מים, ולכן יש דעה שהולכים בו אחרי שעת הלקיטה, כמו בירק. אולם לא נכנס כרגע לפירוט הדעות והנ"מ השונות לגבי אתרוג.

לעניין מעשרות, הרב אליהו גרדיץ וגם הרב קוק מסבירים לפי הרמב"ם, שהחניטה שמוזכרת היא עונת המעשרות, היינו: גידולו הבסיסי של הפרי. לאחר מכן מה שהפרי גדל זה רק בגודל, בנפח, אבל את התשתית העיקרית הוא קיבל בשנה הזאת. אם הפרי הוא לא לגמרי בוסר שלא ראוי לאכילה, אלא מינימום, הפרי הגיע לעונת המעשרות, אבל אם זה בוסר שלא ראוי , כגון שהפרי חמוץ, זה עדיין חיסרון. צריכה להיות תשתית בסיסית שאותה הפרי כבר קיבל מבחינת הגודל המינימלי, אבל אם זה רק בוסר אז אין הכי נמי - זה שום דבר ועדיין לא חנט.

התחדשות האילנות
התאריך הקובע לגבי האילנות הוא ט"ו בשבט, אז יש התחדשות. הקב"ה ברא את העולם כך שיש מחזוריות מסוימת, מחזור אחד מסתיים ומתחיל מחזור חדש, וכך גם בעניין תשרי. כמובן שמבחינה פנימית בכל התחדשות יש חיות חדשה, תופעות חדשות בבריאה. כשם שאנו אומרים שבראש השנה האדם מתחדש והמשמעות היא שאדם צריך לקבל הסתכלות יותר נאותה על המציאות, כך זה גם ביקום כולו, בצמחייה, ביחס לפרות האילן. זה התאריך שקובע לעניין שנה חדשה.
התורה קבעה את כל הדברים על-פי תופעות בטבע: היום החדש מתחיל עם צאת הכוכבים, רואים שבטבע מתחיל יום אחר. החודשים מתחילים עם חידושה של הלבנה, לקראת סוף החודש הלבנה מסתתרת. וגם שנה חדשה - נסתיימה עונת הקיץ, הימים החמים חלפו, הימים מתקצרים, ורואים שינוי בטבע. מכאן ואילך רואים דבר חדש.

כל דיני התורה, תרומות ומעשרות משנות מעשר - הכול נקבע על-פי האקלים של ארץ-ישראל. כך גם מולד הלבנה וכן האופק נמדד (לפי דעות מסויימות) ע"פ ירושלים.

בקיץ אנחנו מתפללים "ותן ברכה על פני האדמה". אבל לו יצויר שמדינה שלמה צריכה גשם דווקא בקיץ, כמו צרפת או ספרד, המחבר פוסק שגם במקרה כזה הם לא יתפללו ב"ברכת השנים" אלא בקשה פרטית - גם אם מדובר במדינה שלמה - ב"שומע תפילה". הסיבה לכך היא, שאת הברכות של תפילת שמונה-עשרה חז"ל קבעו על-פי צרכי ארץ-ישראל, והיות שארץ-ישראל צריכה גשמים בחורף ולא בקיץ, תפילת הציבור נקבעה על-פי צרכי ארץ-ישראל, גם אם אירופה שלמה צריכה גשם בקיץ. אומות העולם, לעומת זאת, קבעו תאריכים באופן שרירותי, אצלם היום מתחיל משתים-עשרה בלילה. למה? כי אז סיימו את הבילוי ואפשר להתפנות לתיקון חצות... מהירח בכלל לא אכפת להם, ואת החודשים הם קבעו באופן שרירותי.

הרומים הקדמונים נהגו בחוכמה והתחילו את השנה החדשה במארס, כי אז רואים שהחורף עבר, רואים שינוי בטבע. באו עובדי אלילים, שמאמינים שרוח הקודש נכנסה בו באפריל ויצאה בסוף דצמבר, תשעה ירחי רוח הקודש, וקבעו שנה חדשה בעיצומו של חורף, סתם באופן שרירותי.

מ"מ אצל אומות העולם זה באופן שרירותי ואצלנו זה לפי הטבע. יש התחדשות האילנות מט"ו בשבט, כמו שחז"ל אומרים, רוב גשמי השנה ירדו והאילנות ספגו את המשקעים ועכשיו מעלים שרף, עם משהו חדש.

הבחינה הרעיונית של ט"ו בשבט היא לראות את ההתחדשות. הרי אם אדם חושב שהכל סטטי - הוא לא מתפעל משום דבר. ההתחדשות בטבע נותנת לאדם מוטיבציה להתחדשות שלו עצמו, עם חשיבה חדשה, דבר שמעורר את האדם מתרדמתו. כך זה בטבע וכך זה בראש השנה בתשרי, שהוא יום הדין ואדם צריך לתקן את המעשים, להתחיל דף חדש, להתחדש. ההדרכה הכללית היא שאדם צריך להיות בבחינת הולך, לא לעמוד באותו מקום ולא לעצור ברמה שהוא הגיע אליה, אלא תמיד לצעוד קדימה. אם יש התקדמות אז אדם עולה, אבל אם הוא נשאר באותו מקום הוא נסוג לאחור.

ה"שפת אמת" מזכיר פעמים רבות את הנושא של חיות חדשה שאדם מקבל בראש השנה לכל השנה כולה, וכן האילנות עוברים תהליך דומה בט"ו בשבט.
בחו"ל היו אוכלים חרוב מארץ-ישראל, כי לא היה להם משהו אחר.

באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il

בית המדרש החדש נמצא בתהליכי בנייה סופיים,
בוא ותתחדש אתנו בגירסת הנסיון!



אל תציג לי הודעה זאת שוב