ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
תכונתו של גדול היא לחרוג מהמסגרת המצומצמת של הרגע ולחבק זרועות עולם, להפנות מבט לעבר רחב ולעתיד מרוחק. חכם עדיף מנביא (בבא בתרא י"ב א), עדיף משום שרואה הוא לפניו את השתלשלות הענינים ואת הכרח תולדת סבותיהם. וכגודל חכמתו כן גודל תפיסתו וכושר ראיית הנולד שלו.
האדם הרגיל רואה את מעשיו של הגדול, שומע את דיבורו, ואינו מבינם, אינו תופסם, ומתוך שאינו תופסם יש והוא תולה את חסרונו בגדול – מנותק הוא מהחיים, אינו יודע בהויות עולם, זר לדרישות החיים. אינו חש ואינו מרגיש, כי אותה חכמת חיים שהוא דוגל בה אינה אלא תוצאה מצרות אופק של תפיסת הרגע, של קטנות מוחין, שעל ידי זה המאורע של הרגע מאפיל עליו, על כל ישותו, בולעו ומשתלט עליו. ממש כאותו הרהור תשובה שאינו מסוגל אליו אלא כעבור זמן השתכרותו, כשיין תענוגות השעה מופג ממנו.
הצדיק כגדול הדור מקדים את התקופה, הוא רואה בחזונו הרים מצטיירים במקום שהעין הפשוטה לא תרגיש אלא קו מעורפל באופק. וכשהצדיק, הגדול, מדבר על חזיונו, הדברים מתקבלים כהזיה, כדמיונות, כדבר יפה, אבל לא מעלמא הדין. רק אחרי מיתת הצדיק, ולא תמיד תיכף אחרי מיתתו, אחרי עידן ועידנים, כשמתמלאים דברי נבואתו, או אז ידעו כי נביא היה בתוכם.
גדול, יותר מדי גדול היה האיש. קרוב, יותר מדי קרוב הזמן בכדי לאמת את דבר חזונו, החזון אשר הקיף את כל חייו, את כל מחשבתו וישותו, חזון התחיה השלמה, חזון הגאולה המלאה.
אנו רוצים להצטמצם בנקודה אחת, החיונית ביותר בשבילנו, זו שכאילו היתה צדדית בגונים השונים של הצטיינותו, ושעם כל זה יש לומר לאין ספק, שהיא היא שהביאתו לידי גדלות זו – הכונה היא להתמדתו בתורה.
תכונה זו שהיתה בו עוד בקטנותו ליותה אותו דרך ימי הבגרות, בהם היה מתבודד באיחור נשף לאורה של מנורה דלת אור שעליה היה רשום "שויתי ה' לנגדי תמיד". ואולי נוכל לעמוד מתוך כך על אופיה של התמדה זו, שנבעה מתוך אותו צמאון גדול לקרבת אלקים. וזה היה אולי הגורם שתכונתו זו לא עזבתו גם בגדלותו עד רגעו האחרון. בימי הזהר שלו של ראש רבנות ארץ ישראל כבימי הילדות, לא היה מזניח אף רגע פנוי מלנצלו ללימוד ולעיון. הבחורים המתמידים בישיבה אחרי כלותם לימודם באחת בלילה, כשהיו סוגרים את ספרם היו רואים עוד את האור המנצנץ בחדרו הצר הקטנטן של הרב זצ"ל. בין גברא לגברא של המבקרים המרובים שלו היה ספרו פתוח והמוח מרוכז תיכף בענינים העומדים ברומו של עולם.
וברי, רק אותה התרכזות עליונה היא שהדריכה את דרכו גם בין לימוד ללימוד, היא שהיתה שמה בפיו את התשובות הגאוניות לאותם המבקרים הרבים שבאו להתיעץ, לשאול, לדרוש, לאו דוקא בענינים של רוחניות, אבל בענינים חשובים העומדים על הפרק של חיי האומה בארץ ובגולה. בתשובותיו ובדרכיו בכל הענינים האלה היה מורגש הברק הגאוני וההיקף הרחב המודד את כל מאורע ואת כל צעד מבחינה תקופתית ואולי גם נצחית. ודבריו היו תמיד מפתיעים ומשכנעים. קשה היה להתנגד לו, אי אפשר היה, אף על פי שלא תמיד היתה בלב ההרגשה שהצדק אתו. על זה נוכחו רק אחר עבור זמן.
וכשאנו רוצים לעמוד על שרשם של כוחות נפש אלו, של אינטואיציה פנימית וראית הנולד – לא אותה פקחות מעשית של מיצוי המצב לפי אותם הנתונים המסחריים של אנשי מעשה, אלא אותה גלויות עינים, המוותרת על רווחים ארעיים ורואה לשמור על טהרת העיקר – הרי אנו מוצאים אותה ודאי באותו לימוד ללא ליאות, שהתשובות בעניני המעשה היו רק הפסק ארעי ולא להיפך, אותו לימוד לשמה שנוסף על כל המעלות שמנו בו חכמים מסתיים במילה מיוחדת במינה – "ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים" (אבות ו' א). בהיר עינים, בלתי משוחד, בלתי תלוי בכבוד או קלון, בלתי תלוי בדעת בריות במובנו ההמוני, מודרך תמיד מהרעיון של החדרת אהבת אלקים בכל מעשה ומעשה, היו דבריו האורים והתומים של כל אלה אשר רצו את טובת האומה באמת.
בדבריו היו חשים משהו מעין זה של אותו ציווי "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים י"ז יא), וכדברי חז"ל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל, זה האומר לך לבטל את הכרתך אתה מול אותה הכרה גאונית ובלתי משוחדת של האדם הענק.
התמדה זו, שהיא משולבת ונובעת מאותה כתובת "שויתי ה' לנגדי תמיד" היא שצריכה להיות מורה הדרך לנתיב בה עבר הגאון המופלא.
רשאי כל אדם להגיע למעלתו של משה רבינו עליו השלום (דברי הרמב"ם בה' תשובה ה' ב), חייב כל אדם להגיע למעלתם של הגדולים שבדור הקודם. רק בזה מובטחת המשכת עטרת הגדלות בישראל. כל אחד מאתנו קרוא לזה, קרוא לקבל את ירושת האדם הגדול.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
