כיצד נגרום לתלמידנו לאהוב את בית הספר? | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
קוממיות
בימה תורנית

קטגוריה משנית

2567

5 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת רחל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

היום הראשון ללימודים. ילדינו פוסעים לבית הספר בציפייה ובחשש. איך תהיה השנה הקרובה? שואלים הם את עצמם. מרחוק גם אנו מלווים אותם בתקווה, אך גם בנו מנקרים אותם הרהורים, בהם חש גם המורה, לפני כניסתו לכיתה והתחלת עבודתו הקדושה. בעצות מועילות לכולנו, מרבנים ומחנכים, לכבוד פתיחת שנת הלימודים, תעסוק הבמה התורנית השבוע.

לבחור נכון את בית הספר
הרב יצחק לוי שליט"א - שר החינוך לשעבר
תחל שנה וברכותיה. הנה אנו עומדים לפני תחילת שנת לימודים, ובלבנו תפילה לבורא עולם, כי ילדינו היקרים, שאנו כה רוצים בהצלחתם, יצליחו בלימודם, ויתחנכו בבית הספר ליראת שמים ולמידות טובות.
תפילתנו, חשובה היא עד מאד, אך בודאי לא מספקת. אנחנו, ההורים, אחראים לכל הקורה לילדינו. אחד הדברים החשובים ביותר הוא, לבחור את בית הספר בו ילמד ילדנו, ולבדוק מי המורה או הרב שילמד ויחנך אותו.
ההחלטה על בחירת בית הספר, יכולה להיות, פעמים רבות, גורלית עבור הילד או הילדה שלנו, ועלינו כהורים לשקול כמה וכמה שיקולים. מלבד השיקולים המובנים שעלינו לקחת בחשבון, כגון המגמות החינוכיות של בית הספר ורמתו, אני מציע להוסיף עוד שיקול, שבעיני הוא חשוב ביותר, והוא המפתח ליכולת ההצלחה של התלמידים בלימודיהם ובחינוכם. כוונתי לאווירת בית הספר.
חז"ל לימדונו כי "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" (עבודה זרה י"ט). ה"חפץ" הוא ביטוי יותר פנימי ורוחני ל"רצון". יש צורך שהתלמיד ירגיש רצון וחפץ למקום הלימוד, כדי שהלימוד בו יהיה טוב ומועיל. אנו צריכים לשים את עצמנו במקום הילד, לנסות ל"הכנס" לתוך ראשו, ולבחון האם המקום שאנו שולחים אותו אליו הוא אכן, מקום שבו ליבו של ילדנו חפץ.
השיקול הזה אינו קל לבחינה. אך הוא חיוני ליכולת הלימוד שלו. הוא קודם בעיני, לשיקולים של מרחק מהבית, עלות כספית וכדו'. מובן כי בסופו של דבר, יש לשקלל את כל השיקולים בעת קבלת ההחלטה.
אם נשאל - מהו אותו "חפץ" שיגרום לילדנו ללכת לבית הספר באהבה ובשמחה? אנסה להגדירו באופן כללי, אם כי ברור שהשיקול צריך להיות גם פרטני. הנושא הראשון הוא יכולת המורים להיות קשובים לתלמידים, לדעת לשמוע אותם, להקשיב לרגשותיהם ולצרכיהם. איש לא רוצה ללמוד במקום שלא מקשיבים אליו, במקום כזה גם איכות הלמידה תפגע. הנושא השני הוא הכבוד שיש למורים כלפי התלמידים, והאהבה שהם מקרינים כלפיהם. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כ"ז). תלמיד שמרגיש שבבית הספר מכבדים אותו ואוהבים אותו, יחזיר לבית הספר את אותם רגשות.
והנושא השלישי הוא יצירת אווירה של "ואהבת לרעך כמוך" גם בין התלמידים. על בית הספר לפתח רגשי חברות, ידידות וכבוד בין התלמידים לבין עצמם. לשמור על סגנון דיבור נקי ומכובד ולהתרחק מכל אלימות מכל וכל.
"אם שלוש אלה יעשה לה" קרוב לוודאי שנראה את תלמידנו באים לבית הספר בשמחה ולומדים בחפץ רב.

עבדו את ה' בשמחה!
הרב דוד סמסון שליט"א - ראש ישיבת YTA
שיטת החיזוקים החיוביים הידועה אצל הפסיכולוגים הביהביוריסטים, מופיעה כבר אצל הרמב"ם בפירושו למשניות (תחילת פרק חלק): "שים בדעתך כי נער קטן... בהכרח יצטרך המלמד... שיזרז אותו על הלמוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו, ויאמר לו: קרא ואתן לך אגוזים או תאנים ואתן לך מעט דבש... וכשיגדיל... יאמר לו מלמדו קרא ואקח לך מנעלין יפים או בגדים חמודים... וכאשר יהיה שלם בשכלו... אז יאמר לו רבו למוד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר אחד... וכשיהיה דעתו גדול... יאמר לו רבו למוד כדי שתהיה ראש ודיין ויכבדוך בני אדם ויקומו מפניך כגון פלוני ופלוני, והוא קורא ומשתדל כדי להשיג מעלה זו ותהיה התכלית אצלו מכבוד שיכבדו אותו בני אדם וינשאוהו וישבחו אותו".
למרות שהרמב"ם מאמץ את המתודה הזו, הוא מגדיר את השימוש באמצעים הללו כלימוד "שלא לשמה", הואיל ומטרת התלמיד היא לזכות בחיזוקים החיוביים, ולאו דווקא ללמוד תורה.
אולם הראי"ה קוק זצ"ל (אורות התורה ט'), מחדש חידוש עצום בעניין שימוש בשמחה, כחיזוק חיובי. לעומת כל האמצעים שהוזכרו בדברי הרמב"ם, שנחשבים כלימוד "שלא לשמה", השימוש בשמחה כחיזוק חיובי נחשב כלימוד תורה לשמה! וכך כותב הרב:
"כשמתערב בפלפול החפץ לשמח את עצמו בפלפולא דאורייתא, אין זה נקרא תורה שלא לשמה ח"ו. כי עצם השמחה והסרת העצבות הוא גם כן מצווה רבה, והוא בכלל הטבת המדות, שהיא סגולתה של תורה".
לדברי הרב, הרצון להיות בשמחה בלימוד תורה, הוא לא אמצעי עזר או חיזוק חיובי, אלא זהו עצם המצוה ללמוד תורה בצורה הנכונה, כאחד ממ"ח דרכים שבהם התורה נקנית.
מכאן כי חובה מוטלת על כל המחנכים החפצים ללמד תורה לשמה, ללמדה בצורה שתביא שמחה ללומדיה, כי זו הדרך הטבעית ללמוד תורה. כדברי בעל מדרש שמואל על פרקי אבות (ו', ז'): "והתורה והשמחה אחים הם ולא יתפרדו, כי פקודי ה' ישרים משמחי לב".
ויהי רצון שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה, כי חדוות ה' היא מעוזנו.

מסרים ברורים!
הרב מיכאל קאפח שליט"א - ראש אולפנת מירון
ראשית יש לציין, כי מלכתחילה, תלמיד נכנס לבית הספר, ללא דעות קדומות, אלא כמצויד בנשמה זכה, טהורה וברה . את דעותיו כלפי בית-הספר, המורים והמסרים המשודרים מהם, הוא מפַתח רק יותר מאוחר "תוך כדי תנועה", על-פי המציאות הקיימת בשטח.
תלמיד מטבעו מחפש את הטוב, ומאמין בטוב. ילד קטן לא מאמין בכלל שיש משהו אחר חוץ מטוב. כאשר הוא נתקל בהתנהגות לא נאותה, לדעתו, או אמירה פוגעת מצד מורה או תלמיד, הוא נבהל ומתאכזב.
היוצא מכל האמור, לפי טבעו של עולם הוא, כי מלכתחילה תלמיד בעצם אוהב את מוריו, בית ספרו, לימודיו וסביבת חינוכו. אלא בדיוק בנקודה זו, לצערנו, המציאות נראית בעיניו אחרת ושונה, מחלומותיו התמימים והפשוטים.
לאור זאת נבין כי למחנכים יש משקל נכבד, ואפילו קריטי בעיצוב זווית הראיה של תלמיד כלפי סביבתו. לשם השגת מטרה זו, הכרתי היא, כי בראש ובראשונה, התלמיד צריך להגיע לבית הספר ולקלוט מסרים ברורים, לא מגומגמים ולא משתנים. המחנך מופקד על מצוות: "ועשית הישר והטוב בעיני ה'" (דברים ו'). ובתוך מסגרת של תוואי זה, עדיין קיים מרחב תמרון כפי שמסבירים זאת רש"י והרמב"ן במקום.
לתלמיד יש הערכה בסיסית כלפי המושג "בית-ספר", מבחינתו זהו מושג נעלה. אנו מחויבים לנצל עובדה זו ולטפח זאת. נציין כי כמו באהבה בין בני אדם, להבדיל, הערכה קודמת לאהבה. ולכן, אם התלמיד יעריך את המסרים הברורים ויבין אותם, גם אם קשה ליישם חלק מהם, בסופו של דבר הוא גם יאהב, יכבד ויבצע אותם.
תלמיד לא סובל ולא מעריך חוסר רצינות וחוסר עקביות . הוא מוכן להיות מובל, אך לא בעניינים שאינו מבין ואינו מזדהה איתם, מפני חוסר עקביותם. מי לא מכיר את התופעה של תלמידים המעריצים דווקא את המורים הקשוחים והבלתי מתפשרים?
מורה שיתנהג בצורה כזו, יביא את התלמיד למידת הכרת הטוב, המהווה בסיס בהתחברות נשמתו לכל המתרחש סביבו. עליו להיות משוכנע שאוהבים אותו באמת, ומוכנים לעשות הכל למענו, וממילא הוא כבר יקבל ויפנים את הכללים, העקרונות, וההדרכות החינוכיות המורעפים עליו מתוך אהבת אמת, ואפילו יצפה להם!
למותר לציין, כי הכרת הטוב היא תכונת יסוד למידות רבות המרכיבות את אישיותו של המתחנך. מוטיב זה מודגש בתורה פעמים רבות הן בענייני הכלל והן בענייני הפרט, כגון: "וידעו כי אני ה' אלוקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (שמות כ"ט). כשהאדם יודע מי ומה הביאו עד עולם, הוא "מתחבר" למקור.
כאשר המחנך מצליח להביא את התלמיד לדרגת הכרת הטוב כלפי בוראו וכלפי סביבתו מתוך אהבה רבה ומסירות, אזי פתוחה הדלת להחדרת מסרים חינוכיים, אמנות, דעות יסוד והשקפות. והתלמיד יקבל זאת בשמחה ובאהבה רבה.

בימה תורנית

רבנים שונים

הרב אברהם שפירא
לימוד יומי לזכרו של הרב אברהם שפירא-חשיבות ומשמעות התורה
חשוון תשפ"ג
קרוב אליך
קרוב אליך גליון מס 72
אייר התשע"ה
ויחי
שב"צ - זהו עצם העניין | הורה לדוגמה
ויחי תשע"ז
טבת תשע"ז
לימוד יומי במשנה
מסכת ברכות פרק ו משנה ד,ה
ט שבט תשפ"ב

בימה תורנית

בימה תורנית
יום הולדת - חגיגה נחמדת?
רבנים שונים | אייר תשס"ח
בימה תורנית
מעבר ממשפטי הגויים למשפטי התורה, כיצד?
רבנים שונים | כו טבת תשס"ח
שמחת פורים
מה מקומם של הצחוק וההומור?
רבנים שונים | אדר תשס"ז
בימה תורנית
איך בוטחים בה' ומפסיקים לדאוג?
רבנים שונים | י"ד חשוון תשס"ח

בימה תורנית

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
5 דק'
נקודה בהלכה – הרב עודד מילר
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הרב עודד מילר | סיון תשפ"א
חקת
שירת הבאר
הרב דוד דב לבנון | ז תמוז תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרה"ג יעקב אריאל
הרב יעקב שפירא
הרב יהושע שפירא
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב נחשון רבינשטיין
הרב אורי שרקי
הרב שלמה שושן

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו