ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- אדני הבית
- נושאים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
עם ישראל
אנו כהורים שוחחנו בינינו, ועלתה לנו שאלה, האם מותר לנו כהורים לבקש סליחה מילדינו. יש לנו ילדים בוגרים וגם קטנים. הרי החיים מגוונים, וקורה לא פעם שאנו מתייחסים אליהם לא כפי שצריך, אם בגלל עצבנות שלנו, או מתח. לפעמים נותנים מכה לילד, ומתברר שהוא אינו אשם. על דברים כאלה, האם צריך לבקש סליחה או שזה עלול לפגוע במעמד שלנו כהורים?
תשובה:
חכמים אומרים שילד קטן "פגיעתו רעה". אם הוא חובל באחרים, פטור. אבל אחרים שחבלו בו, חייבים. כמובן שזה לא בדיוק דומה לשאלתכם, אבל יש כאן יסוד, שכל הפוגע אפילו בילד קטן, מתחייב בתשלומי ממון. ומכאן גם לפגיעה של הכאה או גרימת בושה, שבהחלט יש להתייחס אליה כאל פגיעה במבוגר. ילד יש לו נפש עם כל הרגשות, כמו של אדם מבוגר. גרימת בושה לילד, אם ע"י צעקה שיש בה ביטוי מעליב, או הכאה בפני רבים, כל אלה גורמים לשריטה בנפשו. זכורני כאשר הייתי ילד קטן, היה לנו לול תרנגולים, עם זכרים ונקבות. לפעמים היה תרנגול זכר נטפל לתרנגולת, ומתחיל לנקר את ראשה. אם לא היו עוצרים אותו, היה פוצע אותה עד שהיתה מתה. הורי לימדו אותי שכאשר אבחין בתרנגול מנקר ראשה של תרנגולת, אתפוש אותו ברגליו, ארים אותו, ולעיני כל התרנגולות אסטור לו שני סטירות, ואח"כ אשליך אותו בלול. בעיני ראיתי איך התרנגול מוריד את כרבולתו, הולך הצידה ויושב בפינה בבושת פנים. אם לתרנגול יש בושה, קל וחומר שיש בושה לילד קטן.
לכן, צריך זהירות ואבחנה. מצד אחד, חייבים אנו לחנך את ילדינו, וזה נעשה ע"י נתינת גבולות, כמו נזיפה, ואפילו מכה אם זהו מעשה חמור שעשה. כך הילד מתחנך להבחין בין טוב לרע. כמובן שעיקר החינוך הוא חיזוק ועידוד הטוב, אבל שימת גבולות היא הכרחית. אם כהורים השתמשנו בכוח באופן לא נכון, ודאי שאנו חייבים התנצלות בפני הילד. אדרבא, הרי זהו חלק מהחינוך שהננו מעניקים לו, ללמד אותו שכאשר מישהו נוהג שלא כשורה, הוא מבקש סליחה על כך, אם לא נראה לו דוגמא אישית, כיצד ילמד?!
אכן, בפרטים, יש לציין עוד מספר נקודות אשר ינחו אותנו הלכה למעשה . בראשונה, מאד לא טוב שכל יום נתנצל על משהו בפני ילדינו. הורים המתנצלים הרבה, מעידים שהם טועים הרבה. זה גורם לילד חוסר בטחון בהוריו, כי שמא גם הפעם הם טועים. לכן, לשמור את הסליחה לפעמים מיוחדות (כמובן, זה מחייב שנשתדל לא לטעות בחינוך...). נקודה שניה, גיל הילד. כתבתם שיש לכם ילדים בוגרים, אצלם ודאי שאין בעיה, ויש חובה להתנצל ולבקש סליחה, מפני שהיחס שלנו כהורים אליהם, הוא יחס של בוגר מול בוגר. אולם, בצעירים יותר, כמו כל מצוה אחרת, החינוך תלוי בגיל, האם הילד "הגיע לחינוך" או שעדיין "לא הגיע לחינוך". ילדים קטנים, בערך עד גיל 5-6, רובם עדיין לא הגיעו לחינוך לבקשת סליחה. אנו מלמדים זאת גם בגיל קטן, אך ההגדרה ההלכתית היא, שהם עדיין לא הגיעו לחינוך. בגיל כזה, גם אם הורים פוגעים בילדם, אינם צריכים לבקש סליחה, מפני שהילד מפרש זאת באופן לא נכון. אולם, אחרי גיל 5-6, בהחלט ילדים כבר מבינים את משמעות בקשת הסליחה.
לשאלתכם, האם זה לא יפגע במעמדכם כהורים, התשובה היא חד משמעית: זה יביא להרבה יותר כבוד והערכה לכם, מתוך הכרה של הילד, שאתם אוהבים אותו ורוצים בטובתו.
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה המשמעות הנחת תפילין?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
אי אפשר לבד!
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
אנחנו קודש למענך
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
