אל אחינו בני-ישראל הנתונים בצרה, מופנים דברי. אל יושבי יהודה, שומרון וחבל עזה - לכולם ברכת חזק ואמץ! מתנחלי יש"ע עוברים תקופה קשה, קשה מבחינה ביטחונית, קשה מבחינה כלכלית, ועוד יותר קשה העמידה מול השנאה מבית, מבפנים. העמידה מול ההשתלחות הפוגעת והמעליבה, מול הניסיון לבודד אותנו ולהוציא אותנו כביכול, מחוץ לגדר.
אבל כיון שמכיר אני מקרוב, את הנפשות הפועלות ביישובי יש"ע, יודע אני שיש להם כוחות גדולים לנצח את הקשיים. עובר עלינו גל גדול, קשה ומסוכן, אבל חולף. אולי הוא ימשך כמה חודשים, אולי שנה, אולי קצת יותר, אבל הוא יחלוף ויעבור. "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (ישעיה כו ; כ). הגל העכור הזה, של החולשה הרוחנית, ששוטף אותנו, מתנפץ אל מול חומת הפלדה האיתנה של הכוחות הבריאים של האומה, ובמרכזם - אנשי יש"ע. תחתיו, תתעורר הרוח הבריאה והאיתנה של האומה, המתגברת כארי לקראת גאולתה: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" (במדבר כג ; כד).
הגל העכור הזה של מעשי ודברי השמאל, הסוחף את האומה מטה מטה, הוא מהפירפורים האחרונים של רוח החולשה, שנדבקה בנו בגלות הארוכה. לעומתו, מתגברת והולכת הרוח הפנימית של ישראל, העוצמה הגנוזה הולכת ומתפרצת, הולכת ומתגלה. לעומת הבריחה מהרוח היהודית, ההתנערות מהתורה ומארץ חמדתנו, לעומת ההתקפלות מערכים היהודיים, בוקע ועולה ממעמקים פנימיים, המעיין העצמי של האומה הישראלית, והוא הולך וכובש את דרכו. גדֵל דור של בנים, מושרש באמונה עמוקה, חמוש בגבורה רוחנית, עשיר בדעת, מלא בחכמת חיים, משוחרר מרגשי נחיתות, בטוח בדרכו, גאה בתורתו, בעמו ובארצו.
המכיר את יישובי יש"ע, מכיר את הנוער הבריא, האידיאלי, החלוצי, הטהור והערכי; מכיר הוא את אוהלי התורה הנטועים בכל היישובים, ובהם נשמע קולו של יעקב, קול ישראל סבא, קול התורה, יודע הוא שכאן ביישובים, צומחת המנהיגות הרוחנית של האומה. המיזוג של אהבת התורה, עִם אהבת הארץ, והחיבור של שתיהן עם אהבת ישראל, - כשכל האהבות הללו נובעות מאהבת ד' הגדולה, - זהו המפתח לבנין שלם של הכוחות, לזה מצטרפים האומץ והעוז, שמתחשלים בקשיים, השמחה שמתעמקת בייסורים. וכדברי חכמים (יומא כג.): "הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר (שופטים ה ; לא): 'ואֹהביו כצאת השמש בִּגבֻרתו'". אנשי יש"ע, "חיזקו ויאמץ לבבכם, כל המייחלים לד'".