ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת שמחה
כדי להבין את מלא משמעותו של החג יש צורך להרחיב מעט את הרקע ההיסטורי-רוחני של התקופה: לאחר חורבן בית המקדש הראשון יוצא העם לגלות בבל אשר במהלכה נשמטת ההגמוניה העולמית ממלכות בבל הנכבשת על ידי מלכות פרס. הצהרת כורש מאפשרת את עליית זרובבל ולאחריה את עליית עזרא ונחמיה, אשר מכוננים את בית המקדש השני ובונים את חומות ירושלים, ואלו מביאים ליצירת אוטונומיה יהודית רוחנית בארץ ישראל תחת שלטון פרס. כמאה שנים מאוחר יותר משתלטת מלכות יוון על אזור המזרח התיכון כולו, וירושלים בכללו, והוא נכבש בסערה על ידי אלכסנדר מוקדון. לאחר מותו בעקבות סכסוך הירושה המתמשך בין ה'דיאדוכים' (שרי הצבא של אלכסנדר) מקבל בסופו, בית סלוֵקוס, בעל שושלת האנטיוכוסים, את השליטה באזור סוריה-ארץ ישראל. המשמעות המרכזית העולה מכל הנתונים ההיסטוריים הללו היא ההבנה כי בינות כל התהפוכות העולמיות - עם ישראל נותר פסיבי, כבוש וחסר ריבונות. הישוב היהודי בארץ ישראל זכה לכל היותר לאוטונומיה דתית הנתונה בתחילה לשלטונה של מלכות בבל, לאחר מכן מלכות פרס ולבסוף מלכות יוון. כלומר, סיפור החנוכה מתרקם איפוא לאחר שדורות על דורות אין זכר לעצמאות מדינית בחיי הציבוריות הישראלית.
בתחילה, נראה המפגש בין תרבות יוון לתרבות ישראל כידידותי, הדבר מתבטא ביחסו המכובד של אלכסנדר לחכמי ישראל (כמסופר ביומא סט, א), אולם עד מהרה, הניגוד המהותי, בין התפיסה הפירודית היוונית לבין התפיסה האחדותית היהודית, מביא להתנגשות. יחסם של האנטיוכוסים כלפי היישוב היהודי הופך להיות מנוכר יותר ויותר וכאשר עולה על כס המלכות אנטיוכוס 'אפיפנס' (הנאור), שכינויו הלא רשמי היה 'אפימנס' (משוגע), מלך אחוז דיבוק להשלטת התרבות ההלניסטית בכל שטחי מלכותו - פושה מגפת ההתיוונות בכל הארץ. מוקם 'גמנסיון' ליד בית המקדש, אחד מן המתיוונים הקיצוניים ביותר - מנלאוס - מתמנה לכהן גדול ועושק את העם במיסים כבדים, היהודים הנאמנים בורחים מירושלים למדבריות ועוּלה של יוון הופך להיות כבד יותר ויותר. ולבסוף, כאשר כלו כל הקיצין - מורם נס המרד על ידי מתתיהו ובניו.
אך דא עקא, לאחר מאות שנים של ניוון לאומי, התפיסה התודעתית הישראלית מקבילה לכך: בתחילת מרד המקבים אין מדובר בדרישה לעצמאות מדינית אלא על מלחמה ל'זכויות דתיות' בלבד. הדבר מתבטא בנאומיו של יהודה המקבי המכריז כי מטרת המלחמה היא על כך ש"אנו נלחמים על נפשותינו ועל חוקינו" (מקבים א) או בסיפור התמוה (שם) על אותם מורדים יהודים שבחרו למות במערה ולא להלחם ביוונים עקב קדושת השבת. כל תפיסת המלחמה בעיני היהודים דאז היא ברמה הדתית-פרטית של 'שעת שמד' ולא מעבר לכך (על פי משפט כהן, עמ' שלו).
מכאן ואילך מתפתחים הדברים אחרת. מלחמת הגרילה אותה מוביל יהודה המקבי כנגד גייסות יוון קוצרת הצלחה, ולפתע, לאחר שלש שנות לחימה, מוצאים עצמם החשמונאים לא רק משוחררים מן הכפייה היוונית אלא אוחזים בשלטון הלאומי בארץ ישראל. כל זאת, בלא שהדבר הוגדר כאחת ממטרות המרד. לאחר מכן, כאשר מגיע גיס חדש מיוון ומציע לעם חרות דתית - לא מסתפקים המקבים בכך אלא פותחים במלחמת התשה, הנמשכת כעשרים וחמש שנה, המסתיימת בניצחונם המלא ובמינויו של שמעון, האחרון לבית חשמונאי שנותר, לנשיא יהודה. כך הם מגיעים לכינונה של מלכות ישראל העצמאית. כדבריו של הרב (משפט כהן עמ' של"ח): "אבל כשמתמנה מנהיג האומה לכל צרכיה בסגנון מלכותי, על פי דעת הכלל ודעת בית דין, ודאי עומד הוא במקום מלך לעניין משפטי המלוכה הנוגעים להנהגת הכלל".
נס פך השמן אינו עומד בפני עצמו כטעם לחג החנוכה, אלא הוא הביטוי לאותה נקודת קודש ישראלית ה'חתומה בחותמו של כהן גדול' ההולכת ומתפשטת, ההולכת ומאירה עד להופעתה של מלכות ישראל שהיא היא עיקר עניינו של חג החנוכה, ידועים דברי הרמב"ם (הלכות חנוכה ג, א): "בבית שני כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם... וצר להם לישראל מאד מפניהם... עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".
חג החנוכה הוא חג העצמאות של בית שני, חג המהפך התודעתי שנחקק בנפש האומה מתפיסה פרטית-דתית לתפיסה כללית-לאומית. חג החנוכה הוא חג חזרתה האחרונה של המלכות לישראל טרם הגלות. מכאן ואילך, עתידה מנורת החנוכה להאיר את מחשכי האפילה הגלותית. ובאותן שעות סכנה והתכנסות - בעת ש"מניחה על שולחנו ודיו" (שבת כא, ב) - תזכיר היא לאומה את עברה המפואר ואת תקוותיה לעתיד בעת שוב ד' את שבות עמו. בימים ההם בזמן הזה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
