ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- כללי
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
עמוק ממנו נמצא החפץ - מלשון "עד שתחפץ" כאן נפגשים אנו במקור המניע את הכל ששורשו בקודש. חפץ זה נמצא תמיד בעומק ההוויה הוא אשר מפעיל את הדברים בעומק שרשם ומתכסה ב"חשקים" המתגלים בחוץ. "לעשות רצונך אלוקי חפצתי" (תהילים מ, ט).
יש אשר החפץ כל כך דומיננטי עד אשר אין צורך בחשק כלל. זהו אדם הראשון קודם שחטא, שאמת ושקר היו כל כך ברורים לו עד שהחשק בפועל לא נצרך כלל - לא טובו החיצוני של העץ, לא תאוותו לעיניים ולא נחמדותו של האילן הוו מוקד משיכה וממילא יכול היה האדם ללכת ללא לבושים - כי החשק הטבעי, היצרי , בטל היה אל החפץ. עד אשר חטא, והתבוננותו הפכה יצרית, ומכאן צריך היה לשבר את קליפת החשק ולחשוף מתוכה את החפץ. ועמל זה "בזיעת אפיים הוא" כי החפץ טמון עמוק ועולם החשקים מעלימו ביותר.
ויש אשר החשק כל כך דומיננטי ופועל עד שקשה מאוד, אם בכלל, לגלות בו את החפץ, העולם המעמיד את הסיפוק היצרי כתכלית הינו "עולם חישקי" אשר מקטין את הנשמה שניזונת מהחפץ המהותי. "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ " (קהלת יב, א).
ויש אשר מבקשים את החפץ: התרופה נמצאת בנפילה עצמה. חידוש הוא בעולם כי אין החשק סותר את החפץ במהותו אלא מהווה אמצעי לחשיפת החפץ בפועל ובגלוי, ועצותיה של תורה ומצוותיה, הם הדרכים כיצד יצאו הדברים אל הפועל. לא לביטול ההנאה והחשק נתבעים אנחנו, להפך, "המצער עצמו מן היין - נקרא חוטא" (נזיר י"ט א'), ו"עתיד אדם ליתן את הדין על כל פרי נאה שראה ולא אכל" (ירושלמי, סוף קידושין). עיקר ברכות הנהנין היא על ההנאה מן העולם הזה - והעבודה הנתבעת מאיתנו הינה לחבר ולאחד בין החשק לאכילה לבין החפץ הפנימי, להשלים את מגמתנו לרומם את העולם כולו לקרוא בשם ה'. עבודה זו היא עבודת המצוות ועבודת הקודש בקידוש המציאות ברוממות אל.
אמנם הפער הקיים בפועל בין החשק הגלוי והחפץ הנסתר, הוא הפער שבין האמצעי והתכלית. ככל שמתעורר הצימאון אל התוך המהותי, ככל שמורגש הפער, מתעורר צער הנשמה בריחוקה מן החפץ הפנימי - "בזיעת אפיך תאכל לחם". המרחק, הגסות, הנמיכות של החשק הוא כשלעצמו דוחף את העולם להעמיק ולהגיע למיצוי המקורי.
הסבלנות הנדרשת קשה ולכן המרירות גדולה. הרצון להגיע למיצוי "כאן ועכשיו" מביא לפתרונות דמיוניים שלפיהם כבר הגענו אל המטרה כולה. דור ה"חוצפא דעקבתא דמשיחא" הוכשר לבקש את הגודל, ומפני שהכלים עדיין אינם מוכשרים - מתפתח דמיון שווא שניתן לדלג לדימוי של מיצוי החפץ בכלים של חשק מוקטן. פתרון זה מנסה למצוא בחשק את החפץ, ובכך מתרוקנת הנשמה והצימאון גדל עוד יותר. כמאמר הפסוק " לא יחפץ כסיל בתבונה , כי אם בהתגלות לבו" (משלי יח, ב).
בעלי הסבלנות המהלכים בדרך, אלו אשר מאמצים ראיה ארוכה שהאמצעי מקבל את מקומו האידיאלי בעצם שאיפתו אל המטרה - הם אלו המהלכים בדרך אמת. בעלי היכולת לחתור אל החפץ בתוך עולם החשקים ולהפנות מבט פנימי אל התגלותו במשך התהליך, הם החולמים הגדולים אשר מאחדים ומשלימים את הפער. "ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון , כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב; ישאלוני משפטי צדק, קרבת אלהים יחפצון " (ישעיהו נח, ב).
הפלא הזה מיוחד ומוכשר ביותר דווקא בחיי האמונה בארץ ישראל "שמאמין בחי העולמים וזורע" (שבת ל"א א'). בארץ שבה המהלך האלוקי מהווה את כל התהליכים הארוכים והסבלניים הנמצאים בחלומות הגאולה, והם המאפשרים לבנות עולם וממלכה, היודעת כי מתוך גילוי החפץ הנמצא בחשקים הטבעיים, יהיה הפער הולך ומתאחד, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי. לא לבטל את החשק באים אנו, אלא לרומם את כל החשקים אל החפץ ולקרא בשם ד' על כל אמצעי ההנאה והחשק.
מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית ראוים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי באותו הגובה והנועם, שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ, התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו, אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגדול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואיבדו את טעמם. זהו חטא הארץ, שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו... ע"כ מובטחים אנו בברור, שיבאו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, וארחות החיים המעשיים לא יהיו גורמים לחוץ בעד הנועם של האור האידיאלי, הנתמך בדרכו ע"י אמצעים הגונים, המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל (אורות התשובה פ"ו, ז)
"חשק נטיעת האילנות" - הטבעי, המעשי, נובע מהיכולת להתנשא לראיית תהליך של נתינת פירות לאחר כמה דורות, כעץ החרוב הניטע מתוך הסבלנות המתבוננת עמוק, המפעילה את החפץ המהותי להיטיב, לא רק את ההווה החולף, אלא את התהליך כולו המקיף את הדורות הבאים, אשר יחד חושפים את החפץ המקורי להשבת העולם לחוש בנעימות קודש את החפץ בעולם המעשה בגלוי ממש, כגן עדן שבו מתאחד טעם העץ בטעם פריו.
הרב מאיר טויבר
ראש ישיבת "נתיב מאיר"
אזכרת אמנון יוסף הנדלר ז"ל כי היא חכמתכם ובינתכם – פיתוח טכנולוגי – צורך או ערך?
מתוך אזכרת אמנון יוסף הנדלר ז"ל
אנחנו קודש למענך
האם מותר לפנות למקובלים?
איך עושים קידוש?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך לקשור את הסכך?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
פריחת הגאולה!
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
מהי אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
