ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- עניינו של יום
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- עניינו של יום
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
מדוע מצטייר הדין כדבר קשה? משום שאיננו מסוגלים לעמוד בו. אם הקב"ה יקבע את העולם רק ע"פ מעשה האדם העולם ייחרב, לפיכך צריך את החסד. אך אם בני אדם יוכלו לעבוד את הקב"ה באופן מלא, אין סיבה שלא יתנהג ע"פ מידת הדין. מציאות זו תהיה בעתיד, כאשר רוח הטומאה תעבור מהארץ ובלע המוות לנצח. אז מידת הדין תהיה ראויה להם - בזרוע - בכח המעשי.
ימי ספירת העומר ימי דין, לפי באורנו, אין הכוונה שאלו ימים קשים כי אם ימים שבהם המעשים שבעולם תלויים בנו. אם לא נתנהג כראוי יהיה מצב קשה, אך אם כן נתנהג כראוי - יהיה מצב טוב. אלו ימי ספירת העומר לעומת הפסח שקודם להם. א"כ היחס בין פסח לספירה הוא כיחס בין מידת החסד לדין. פסח כולו מעלה - איננו שותפים בו. "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" - אתם לא מתערבים במהלכים. "ועבר ה' לנגוף את מצרים" - מהלך עליון, ללא התערבות אדם. כשישראל במדבר - הכל ע"י הקב"ה ולפיכך "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", לא זמנכם עתה לפעול. בכך טמון הטעם של אכילת מצה, שהרי עניין המצה הוא התערבות מינימלית של האדם: קמח ומים בלבד. חימוץ זה בעצם נתינה לאדם להתערב בעיסה (האדם הוא ששם את השמרים ומחליק פני העיסה ונותן לה לתפוח), לעומת המצה, שהיא פעולה עליונה ומעשה האדם בה מינימלי. זהו עניין הלילה הראשון, זה עניין הפסח - בלי להתחשב במצב העם אם הם ראוים לכך. זה נקרא חסד אמיתי.
אחר יום א' של פסח נעלם החסד ומתחיל ה"דין" לפעול, היינו, הגיע תורנו לפעול - "וספרתם לכם " - לטובתכם ולהנאתכם. "כי תבואו אל הארץ... והבאתם את עומר ראשית קצירכם " - קציר שלכם - אתם פועלים. זה מהלך של כל אחד מאיתנו ולפיכך מביאים עומר, כי עומר בדרך כלל מופיע כעומר לגולגולת - כל יחיד נדון כמעשיו, מה שאין כן בקרבן פסח "שה לבית אבות שה לבית" שנאכל בחבורה. אין כאן מהלך של יחיד במעשיו כי אם כלל של הציבור, בניגוד ל"וספרתם לכם " ולעומר, שהוא שייך לגולגולת.
כשהעניינים נמסרים לאדם, הרי האדם מתחיל מקטנות ולאט לאט גדל. כך ימי ספירת העומר הם מהלך של התגדלות האדם. בתחילה מביאים את קרבן העומר בטז בניסן העשוי ממאכל שעורים - מאכל בהמה, ולבסוף, בשבועות, מביאים קרבן העשוי מחיטים - מאכל אדם. יתרה מזאת - ביחזקאל טז נאמר "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי" - בתחילה כצמח, אח"כ כבהמות ורק בשבועות מגיעים לדרגת אדם. ישנה מעלה נוספת בחיטים, לבד מהעובדה שהם מאכל אדם. ישנה דעה בברכות שהחיטה היא עץ הדעת. הדעת היא זו המבדילה את האדם מן הבהמה. לכן בשבועות, כשמגיעים לדרגת אדם, מביאים אנו קרבן מן החיטה. דבר נוסף בו נבדל האדם מן הבהמה הוא הדיבור, ולכן שבועות מצטיין במצוות העוסקות בדיבור - וידוי מעשרות ומקרא ביכורים, בניגוד לעומר התנופה בפסח, שאין בו מצוות אמירה. כמו כן, בשבועות התרחש הדיבור הגדול - מתן תורה. "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור". ומשם - כדברי המשנה בביכורים - מעצרת ועד חג מביא וקורא. אם כן, אנו נמצאים בתקופה זו במהלך של התקדמות. מתחילים בפסח, שכולו מעשה ה', ממשיכים בספירת העומר, שכולה מעשה אדם, אך עדיין מביאים עומר ממאכל בהמה, ולבסוף בשבועות מביאים לחם וביכורים, מעשה ידי אדם, שהם גם מאכל אדם. כמו כן, ישנה הדגשה ששתי הלחם יהיו חמץ, מאחר ובחמץ ניכר מעשה ידי האדם (בגלוסקאות הנאות שהכניס בהם שמרים).
מכיוון שהמהלך הוא מהלך של התגדלות, נקרא העומר - "עומר התנופה". וכל מתעלים עד שבועות, ואח"כ ממשיכים בהתעלות זו עד להשראת השכינה בחג הסוכות. אם כן, עניין העומר וספירתו הוא עניינו של האדם ולכן נקרא "דין", כי זה תלוי בנו. אם לא נעמוד בכך יהיה מצב קשה, אך אם נתנהג בזמן זה בצורה טובה - נזכה לראות דברים טובים.
הגאולה שלפנינו קשורה מאוד במעשה האדם - מלחמות ומאבקים. הגאולה אינה ניתנת במתנה יפה מהשמים, כי אם בעמל וביגיע כפיים. לכן, האירועים הגדולים התרחשו בימי הספירה, שהרי אלו ימים שבהם אנו צריכים להוכיח את עצמנו. אך יש גם מעשים של הקב"ה שאינם תלויים בנו. ביניהם, מעשה גוג ומגוג ותחית המתים ("ויצא ה' ונלחם בגויים"; "בפתחי את קברותיכם"), ומעשים אלו יתרחשו בפסח ובסוכות. בפסח - קראנו את הפטרת תחית המתים, ובסוכות - את מלחמת גוג ומגוג. יום העצמאות ויום ירושלים - שאלו מעשינו - מתרחשים בימים שנתנו לנו לפעול. כשהגיעו עם ישראל לארץ ישראל, שבת המן ממחרת הפסח, מפני שהמן כולו מעשה ה'. כשנגמר הפסח, שענינו מידת החסד, שבת המן. ואז - "ויאכלו מעבור הארץ". מכאן אפשר להוכיח את דברי חכמים, ש"וספרתם לכם ממחרת השבת" אינו מתייחס לשבת בראשית, כי אם ליום הפסח, שהרי ממחרת הפסח מתחילה הנהגת הדין שהיא עניין הספירה (ולא משבת בראשית). ההגעה לארץ ישראל שבה התחיל מעשה העם בתור כיבוש, מלחמות ואכילה מעבור הארץ - כל זה התחיל בימי הספירה.
אנו כיום במצב של "ואכלתם אכול ושבוע" - השמחה שאנו עושים היום היא על אכילה ושתיה וזה דבר גדול כשלעצמו, מעבר לכך שהוא מהווה שלב ראשון לקראת הבאות. ומניין לנו שדבר גדול הוא לשבת בארץ ולאכול מפירותיה? "נשבע ה' בימינו (- התורה) ובזרוע עוזו (- תפילין) אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבך, ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו, כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי". מהי השבועה הגדולה של אלוקים? שעם ישראל יאכל דגנו וישתה תירושו. א"כ עצם העובדה שאנו אוכלים ושותים מתנובת הארץ זו כבר ברכה גדולה, אך זה רק השלב הראשון. השלב השני הוא שנהלל את ה' על הרוח שבקרבנו, ובשלב השלישי כולנו נתעלה למדרגת נביאים.
שלוש המדרגות הללו כתובות בספר יואל פ"ב, ושם נאמר "ואכלתם אכול ושבוע..." - היום אנו במצב זה למרות התלוננות הרבה אנשים. ועל זה נאמר "והללתם את שם ה'" - וזה מה שאנו עושים היום. אך פסוק אחריו נאמר "וידעתם כי בקרב ישראל אני" - אחר האכילה כל העולם יודע שזה מעשה ה'. בשני הקטעים הללו כתוב "ולא יבוש עמי לעולם" אלא שבקטע א' לא יבוש בכך שדגנו לא יהא לאויב ובקטע ב' לא יבוש בכך שהאויב לא יאמר "איה אלוהיהם". ושלב שלישי שפסוק שלאחריו - אחר שכל העם יכיר את ה' - כל העם הופכים נביאים. א"כ ימי הספירה אמנם ימי דין הם, אך פרוש הדבר שזה תלוי בנו, ואם נעמוד בהם, יהפכו לששון ולשמחה ובע"ה כשעם ישראל יסיים לפעול את כל אשר ביכולתו - יופיע ה' וימהר את גאולתנו, אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
