יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שבחר בישראל משבעים אומות, כמו שכתוב 'כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו', ונתן לנו את התורה בכתב רשומו ברמז צפונות וסתומות, ופירשום בתורה שבעל-פה, וגילה אותם לישראל. ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות [=כללים], ותורה שבעל-פה פרטות. ותורה שבעל-פה הרבה, ותורה שבכתב מעט. ועל שבעל-פה נאמר 'ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים'.

וכתיב 'ולא תימצא בארץ החיים'. ומאי 'לא תמצא בארץ החיים', וכי בארץ המתים תימצא? אלא שלא תימצא תורה שבעל-פה אצל מי שיבקש עונג העולם, תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באוהל'. וכך דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. לפי שלא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל-פה, שנאמר 'כי על-פי הדברים האלה כרתי אתך ברית'.

ואמרו חז"ל, לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה 'למען הדברים האלה', ולא 'בעבור הדברים האלה', ולא 'בגלל הדברים', אלא 'על-פי הדברים'. וזו היא תורה שבעל-פה, שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהיא משולה לחושך [צריך להתאמץ ולהתייגע בלימודה של תורה], שנאמר 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול' - אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול, שהקדוש ברוך הוא מאיר עיניהם באיסור והיתר, בטמא ובטהור. ולעתיד לבוא, 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'. ולא קיבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך את ההר כגיגית, שנאמר 'ויתיצבו בתחתית ההר' [ומדובר כאן על תורה שבעל-פה]. ואמר רב דימי בר חמא: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אם מקבלים אתם את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. ואם תאמר: על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמר להן מקבלים אתם את התורה, ענו כולם ואמרו 'נעשה ונשמע', מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט [אם כן מדוע היה צורך בכפיית ההר]? אלא אמר להן על התורה שבעל-פה, שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות, והיא עזה כמוות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו, שנאמר 'ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'. [קודם מתרץ המדרש את הסתירה, ואומר שאכן על תורה שבכתב אמרו ישראל 'נעשה נשמע', אך על תורה שבעל-פה שאין לה גבולות והיא ארוכה מני ים היה צורך לכפות עליהם את ההר כגיגית]. ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד? ראה מה כתיב אחריו, 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך', ואיזה? זה תלמוד שהוא על הלב. הוי אומר, 'ושננתם לבניך', זו תלמוד שצריך שינון. ללמדך, שפרשה ראשונה שבקריאת שמע אין בה פירוש מתן שכרה בעולם הזה, כמו שכתוב בפרשה שניה, 'והיה אם שמוע תשמעו וכו' ונתתי מטר ארצכם', זה מתן שכר עוסקי מצוות, שאין עוסקין בתלמוד. ובפרשה שניה כתיב בה 'בכל לבבכם ובכל נפשכם' ולא כתב 'בכל מאדכם'. ללמדך, שכל מי שאוהב עושר ותענוג, אינו יכול ללמוד תורה שבעל-פה, לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה, ויש מבלה ומנבל עצמו עליה, לפיכך מתן שכרה לעולם הבא, שנאמר 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול'.
המדרש מדבר על לימודה של תורה ולא על קיומה , לימוד תורה שבכתב לעומת לימוד תורה שבעל-פה. תורה שבכתב היא קצרה וקלה, ואילו תורה שבעל-פה מתפרטת ומתרחבת. לימוד תורה שבעל-פה מחייב מאמץ גדול, שקידה ועמל עמוק של התבוננות לצורך הבנת הדברים. היא אמנם עמוקה וקשה, אבל דווקא עליה כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל. דווקא היא הקשר היותר פנימי בין ישראל ובין הקדוש ברוך הוא.
נוסף על כך, התורה שבעל-פה היא המבטאת את הסגולה הפנימית שבישראל. התורה שבכתב היא תורה שמימית, שירדה אלינו מן השמים בלשונו של הקדוש ברוך הוא. לעומתה, התורה שבעל-פה מורכבת מההבנה שלנו את דבר ה', מהפרוש שאנחנו מבינים על-פי הבנתנו, שכלנו ויכולתנו, ועל-פי הנפש שהקדוש ברוך הוא ברא בנו. כלומר, תורה שבעל-פה זה אנחנו! זה עם ישראל! תורה שבעל-פה היא העצמיות של עם ישראל, והברית שהקדוש ברוך הוא כרת עם ישראל. "וחיי עולם נטע בתוכנו" 4 - זאת תורה שבעל-פה, שהקדוש ברוך הוא נטע בתוכנו סגולה אלוקית נשמתית פנימית, שאנחנו יכולים להבין ולפרש את

'אור גדול', אור שנברא ביום ראשון, שגנזו הקדוש ברוך הוא לעמלי תורה שבעל-פה ביום ובלילה, שבזכותן העולם עומד, שנאמר 'כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי', איזהו ברית שנוהג ביום ובלילה? זו תלמוד. וכן הוא אומר 'כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה גם בריתי תופר את דוד עבדי וגו''. ואומר, 'כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה'.