ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רוברט חי בן מרים
א. משנה – שני חלקים
A.עבודה שנעשית לשמה + שלא לשמה - פוסלת.
B. באלו עבודות המחשבה פוסלת : בשלוש עבודות הדם לפי כולם (שחיטה, קבלה וזריקה), לגבי הולכה: ת"ק – פוסל, ר"ש – מכשיר, ור"א – רק אם זאת הליכה הכרחית.
בגמרא נדבר רק על הנושא השני, ונראה שני דיונים: 1. קבלה. 2. טבילת אצבעו בדם.
ב. סוגיא א - פסול מחשבה בקבלה
A. במשנה – פוסל.
בברייתא של ר"ע – לכאורה לא פוסל [ר"ע - בקבלה "לא עשה בה מחשבה כמעשה"].
תירוץ רבא – הברייתא מדברת על פיגול (ששייכת כמרכיב ראשון של פיגול אך לא שני).
B. הרחבה בנושא פיגול
הפסוק – "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו, לא יחשב לו, פיגול יהיה, והנפש האוכלת ממנו עוונה תישא".
ברייתא א – באלו עבודות יש פיגול?
בתורה כתוב "לא ירצה" – משמע בזריקה, הברייתא מרבה לשאר העבודות, מניין? 1. "האכול יאכל" – עבודות שמביאות לידי אכילה (אך אז זה גם ירבה את הקטרת האימורים ושיירי הדם). 2. לומדים מזריקה – כל עבודה שמעכבת את הכפרה .
ברייתא ב – על מה מכוונים במחשבת פיגול?
בתורה – הפסוק מדבר על אכילת הבשר ("ואם האכול יאכל").
ומהכפילות - הברייתא מרחיבה גם לאכילת מזבח – בשר, שיירי דם (וכמובן זריקת הדם).
מהלך הגמרא:
מקשים מברייתא א שיש פיגול בקבלה, ומסבירים שהכוונה כשחושב בקבלה .
מקשים מברייתא ב על א – שיש פיגול באכילת מזבח, ומסבירים שהכוונה כשחושב עליהם ולא בהם.
C. במאמר מוסגר – ברייתא א
a. "והקריבו (זה קבלה, שהרי זריקה כבר נאמרה) בני אהרן הכהנים (דווקא כשרים ובכלי שרת (בגדים). ר"ע לומד זאת מגז"ש).
b. ר' טרפון שואל מה הבדל בין זריקה לקבלה (אם בשניהם מחשבה פוסלת)? ור"ע מביא שלושה הבדלים בהם מחמירים בזריקה: 1. מחשבה כמעשה. 2. חיוב כרת על עשייה מחוץ למקדש (בשחיטה מפורש בתורה). 3. חיבו מיתה בעשייה ע"י פסול.
ג. סוגיא ב – טבילת אצבע בחטאות הפנימיות
בחטאת היו זורקים את הדם על ידי האצבע (ולא ישירות מהכלי), ובחטאות הפנימיות כתוב במפורש "ובל הכהן אצבעו מן הדם" והיזה...". והשאלה היא -
האם טבילת האצבע נחשבת עבודה לעניין פיגול?
A. רב יהודה בר"ח וריב"ל אומרים שכן מפגלת .
קושיא – הרי את פיגול למדנו משלמים בבניין אב , ושם אין טבילת אצבע? (רב פדא, ר"ל).
תשובות:
1. לא למדנו מבניין אב, אלא מריבוי, וממילא – כל קרבן והעבודות שלו.
והראיה – יש עוד דין שיש בחטאת ואין בשלמים – בחטאת מחשבת שלא לשמה פוסלת ומונעת את דין פיגול , משא"כ בשלמים ששם מחשבת שלא לשמה לא פוסלת.
דחיית הראיה - ר' יוסי בר"ח – אולי כן למדנו מבניין אב משלמים, וזה שמחשבת שלא לשמה פוסלת בחטאת נלמד ממחשבת "חוץ למקומו" בשלמים (לומדים פסול מפסול), ולכן לומדים גם לשלא לשמה משלא לשמה. משא"כ טבילת אצבע שאין דבר כזה בשלמים – לא ניתן ללמוד שמפגלת.
2. רב ירמיה – אכן לומדים מבניין אב , ובכל זאת ניתן ללמוד גם לטבילת אצבע.
כמו שאתה (ר' יוסי בר"ח) לומד למחשבת שלא לשמה – מהעיקרון הכללי של דבר הפוסל (שהרי ישירות מ"חוץ למקומו" לא ניתן ללמוד, כי זה פוסל בכל הקרבנות), כך תלמד שכל עבודה המעכבת מונעת פיגול .
[ומחזק רב מרי – יש פיגול במנחות גם בנתינת הקומץ בכלי, והרי זה לא מקביל לשום עבודה, אלא שלומדים באופן כללי לכל עבודה שמעכבת, אז כך גם לגבי טבילת אצבע שהיא עבודה חשובה [=הולכה].
דחיית החיזוק – נתינה בכלי מקבילה לקבלת הדם (אפילו שזה בידיים וזה ממילא)].
B. לימא כתנאי
שתי ברייתות שנחלקו האם טבילת אצבע מפגלת בחטאת.
דחיה, לכו"ע היא כמו הולכה ואמורה לפגל,
והברייתא שאמרה שלא מפגלת היא:
1. כר"ש שגם הולכה לא מפגלת. (דחייה – הרי לר"ש ממילא אין פיגול בחטאות הפנימיות).
2. בחטאות החיצוניות (שלמרות שצריך לטבול, זה לא כתוב במפורש, אלא רק כתוב "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" והגמרא (מח.) מסבירה שהכוונה לקבלה).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
