ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת מזל
א. פסול יושב
מקור:
1. ר"נ - "כי בו בחר ה'... לעמוד לשרת..." - אם יושב אינו נבחר .
[ולמה לא מת (כזר)? כי יש שני/שלושה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים שכשפסול אחר נחשב זר יש מיתה – מחוסר בגדים, לא רחוץ, שתויי יין].
2. ברייתא – "לעמוד לשרת" + "העומדים שם לפני ה'".
ב. פסול עומד על גבי משהו
A. מקור – רי"ש – כמו שהכלים מקודשים (או מקדשים), כך הריצפה, ולומדים מהכלים שלא תהיה חציצה (רש"י – למשל בקבלה, תוס' – בבגדים).
B. צריכותא – כלים – לא קשורים כלל, בהמה – קשורים לעולם הקרבנות, אדם – קשור לכהן (החידוש כנגד הכלל – מין במינו אינו חוצץ, רש"י ביומא – כי הבהמה אדם יזוזו, תוס' – פושט כי צריך צמוד ("דרך שירות").
C. רגל אחת – תניא ר"א – אם ינטל הדבר ויפול – פוסל.
D. איבעיא להו – אבן מדולדת :
1. השאלה היא האם חוצץ כשדעתו לחברה?
2. השאלה לא קשורה לחציצה, אלא –
a. כשהאבן נעקרה ועומד בגומא, האם יש קדושה גם בתחת לריצפה? דחייה – אם כך צריך לשאול על כל העזרה.
b . בהנחה שיש שקודשה גם מתחת, השאלה היא אם זה נחשב " דרך שירות ".
תיקו.
ג. יד שמאל
(תזכורת מדף יא – בחטאת – ימין, באשם – אפשר שמאל, ולמדנו שבמנחה – אם עושה ביד כחטאת – ימין, אם בכלי – בשמאל).
במשנה – קיבל בשמאל – ת"ק פוסל ור"ש מכשיר .
מקורות
A. באצבע = ימין (עמוד ב רבע עליון)
במצורע יש שני פסוקים עם ימין -
יד - "ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן... ועל בהן ידו הימנית ...".
אצבע - "...וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית...".
B. המחלוקת במשנה -
בקרבן חטאת - " ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה".
ת"ק – אצבעו = ימין, ויכול להתייחס גם לקבלה, ומקרא נדרש גם לפניו וגם לאחריו (ומחזיק את הכלי ביד של אצבע ימין).
ר"ש –
1. לא מקבל הגז"ש באצבע
a. מקבל רק ביד. דחייה - אם לומד לגבי יד, צריך ללמוד גם לאצבע.
b. לא מקבל בשניהם. דחייה – 1. אם כך – גם נתינה לא בימין! 2. ר"ש אורמ בפירוש שסתם יד/אצבע זה ימין.
2. ר"ש מקבל את הגז"ש , אך סובר שלא ניתן ללמוד לקבלה -
a. רבא - כאן כתוב אצבע ולא יד, ולכן מתייחס רק לנתינה. דחייה (רב סמא) – הרי יכול להחזיק הכלי באצבע על ידי ידית.
b. אביי - מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו .
(עמוד ב שורה 1)
C. דעת ר"א בר"ש -
מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו (וגם לא לפני פניו)-
וממילא
1. בפסוק של חטאת – רק הלקיחה צריכה ימין.
2. בפסוק של פר החטאת בימי המילואים - " ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך " – רק הנתינה .
(עמוד ב רבע עליון)
D. פירוט הגזירה שווה ממצורע ומקור לשאר הקרבנות
לגבי אצבע -
רי"ח (יש גורסים ר"ל) – כל מקום שנאמר אצבע ו כהונה (כמו בפסוק של חטאת ) – הכוונה לימין .
a. בהו"א – צריך אצבע וגם כהונה,
אך קשה – מה המקור לקמיצה בימין (רק כהונה - "והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו...").
b. רבא – או אצבע או כהונה.
אך קשה:
למה בהולכת האיברים למזבח לא צריך ימין? ("והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה").
תשובה – דווקא בעבודה המעכבת כפרה (כמו שבמצורע - הזאת השמן באצבע הכהן מעכבת).
ומה עם ר"ש (שמכשיר בקבלה) -
הרי יש עוד פסוק על קבלה, ששם כתוב כהונה ("והקריבו בני אהרן הכהנים" (=קבלה)) - אז למה מכשיר בקבלה?
תשובה:
1. לר"ש צריך גם כהן וגם אצבע.
קשה – 1. ר"ש בברייתא – מספיק אצבע/יד. (2. נוסיף - למה בקמיצה צריך ימין? נראה בהמשך).
2. רק אצבע.
(ולמה כתוב בפסוק של קבלה - "הכהנים" (בנוסף ל"בני אהרן")? ללמד שצריכים להיות בכיהונם (בגדי כהונה)).
קשה – 1. מה המקור לימין בזריקה בשאר קרבנות ? (בהם רק כתוב כהונה, וצריך ימין (ר' שמואל – ממשנתנו שמצריכה בקבלה, קל וחומר בזריקה)), והרי ר"ש רק חלק על הקבלה .
תשובה – אביי ר"ש חלק בברייתא גם בזריקה של שאר הקרבנות (אך מודה בחטאת).
(נוסיף - 2. מה המקור לקמיצה בימין? נראה בהמשך)
מקור מ"יד" לקמיצה בימין
לרבנן -
למה לרבא צריך ללמוד קמיצה בימין ממה שכתוב "יד", אפשר ללמוד מ"כהונה"? (ויקרא ב - "והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם...", ויקרא ט - "ויקרב את המנחה וימלא את כפו ממנה").
תשובה – אחד לקמיצה עצמה ואחד להכנסת הקומץ לכלי.
לר"ש -
את הקמיצה עצמה לומד מ"קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם" (וכפי שלמדנו בדף יא) – שלמד שאם מקטיר ביד – צריך בימין כחטאת, ומכאן נלמד שכל מה שעושה ביד בחטאת – צריך בימין.
ולגבי ההכנסה לכלי – הרי לא צריך ימין (כמו שבקלה לא צריך), ואולי לא צריך כלל (מחלוקת אמוראים במנחות כו.).
אז מה לומד מ"יד"? שגם במנחת חוטא צריך ימין (שלא אומרים – שלא יהא קרבנו מהודר).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
