ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- הנהגת ה' את העולם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הנרצחים מאיתמר
התורה מתארת בפנינו, היאך שאברהם אבינו ע"ה ניגש לפני ריבונו של עולם ב"טענה", על אשר מבקש להפוך את סדום, ומסר את נפשו עליהם - הלוא ממש מלחמה הייתה זאת, וכמו שפירש רש"י: "מצינו הגשה למלחמה", שניגש למלחמה - כביכול - עם הקב"ה להציל את אנשי סדום! - וביקש פעם אחר פעם ודיבר לפניו "דברים קשים" ואמר: "חלילה לך מעשות כדבר הזה ...".
בודאי כי אין בכוחנו להעלות על דעתנו, מהו השכר העצום שזכה בזה אברהם אבינו, מהם האוצרות המונחים בתוך ה"ויכוח" וה"טענות" האלו, הלא זהו אחד מן הדברים שבהם מתואר אברהם אבינו לפנינו בתורה.
ואומנם בעיננו הדבר אינו מובן, לכאורה אין לו כל ביאור, הלא מוחנו אינו יכול לתפוס זאת, וכי כך מדברים? וכלשון ה"כרם הצבי": "והדבר פלא, איך אברהם אבינו ראש המאמינים יטיח דברים כלפי מעלה חס ושלום"?
וביאר ה"משכיל לדוד" (פוברסקי) כי אכן כל תמיהתנו-זו היא רק לפי המושגים שלנו, אשר האדם מרגיש את עצמו כ"רשות לעצמו", וכיון שכן, היאך הנך מעיז לגשת לפניו יתברך ב"טענה"! אבל כיון שהיה אברהם אבינו לגמרי נקי מלהיות בו "רשות לעצמו", לא היה בקירבו שום "מישהו אחר", מלבד הבורא יתברך, ממילא יכול הוא "לטעון" ו"לתבוע" בכאלה דיבורים, שהרי דבריו אינם באים מתוך שהוא מעמיד "עצמו" כנגד הבורא יתברך, שהרי אין בו את כל המושג של עצמו. אברהם אבינו, כשהוא מדבר, הרי כל דבריו הם כולם תורה, ללא כל תערובת אחרת, הוא יכול "לטעון" ו"לתבוע" בדיבורים כאלו.
וביאור הדברים, כי הייתה ה"מידה של הטבה" בנויה בעצם מציאותו, ומידה זו פשוט אינה יכולה לסבול זאת, ואשר על-כן "טען" שלא יתכן להיות זאת, אי אפשר לו לשאת דבר שכזה. זאת הייתה מהותם ומציאותם של האבות הקדושים.
וזהו גם כן הביאור במה שמצינו בחז"ל כי בשעה שאמר משה רבינו ע"ה: "למה הרעות לעם הזה ...", "ביקשה מידת הדין לפגוע במשה (כי איזה מין דיבורים אלו!) וכיון שראה הקב"ה שבשביל צערן של ישראל הוא אומר, לא פגעה בו מידת הדין". והיינו, שראה הקב"ה שטענתו של משה רבינו באה מתוך "צערן של ישראל", ולא מתוך מה שיש לו "רשות לעצמו", כי לא היה בו כל "רשות לעצמו", וממילא יכול הוא "לתבוע": "למה הרעות".
פורענות הבאה על הכלל,
אין לקבל באהבה ובתמימות,אלא חייב לפעול לטובת הכלל
הסבר נוסף ונפלא לענין נשגב זה מצינו ב"נפש ברכה" על פי חז"ל (מגילה טו:): "מה ראתה אסתר שזימנה את המן (למשתה)? ... אולי ירגיש המקום (הקב"ה) ויעשה לנו נס". ופירש רש"י (בפירושו הראשון): "אולי ירגיש הקב"ה שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל". והקשה על דבריו ה"בית יצחק" (מגילה שם): "איך יתכן לעשות טצדקי לפני ה' יתברך, אשר לפניו נגלו כל תעלומות והוא היודע מחשבות לב אסתר הצדקת, אשר משנאי ה' תשנא ובודאי תמסור נפשה וגופה להצלת ישראל וכאשר באמת עשתה כך, במה שנכנסה לביתו של אותו רשע שלא כדת"? (עד כאן הקושיה ולא תירץ שם על זה כלום).
המהרש"א כתב על דברי רש"י הנ"ל: "קצת קשה ... וכי משום זה תקרב הצרה ביותר להפיק מזימתו ומחשבתו, ויש לומר שהקב"ה ירגיש ויראה כי אפס עצור ועזוב". כלומר: שמא על-ידי כך יראה הקב"ה שאפסה כל תקוה, ואין לישראל שום עוזר לישועה בדרך הטבע, שאף אסתר המלכה אינה יכולה להשתדל בשבילם, וצריכה לקרב את המן הרשע, ומתוך כך יושיעם בדרך נס.
נסביר את דברי המהרש"א הללו ואגב כך נבין את כל הענין הנשגב הזה, שאליהו הנביא ז"ל אמר: "ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' הא-לוהים ואתה הסיבות את ליבם אחורנית". וכתב שם רש"י בשם מדרש אגדה שכוונת אליהו הנביא הייתה לומר לקב"ה: "אם לא תענני, אף אני אהיה כופר ואומר: אתה הסיבות את ליבם, וכן אמר משה: 'אם כמות כל האדם ימותון אלה' - אף אני כופר ואומר: 'לא ה' שלחני' - לדבר את התורה והמצוות, וכך אמר מיכיהו: 'אם שוב תשוב בשלום לא דיבר ה' בי'". ולפי זה יש לומר שגם אסתר הצדקת ע"ה התכוונה לטובת ישראל לאמור אולי ירגיש הקב"ה שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל - כאשר אפס עצור ועזוב ומצבם של ישראל הוא כבר ללא נשוא, והיינו בעת צרה כזו איימה שלטובת הכלל היא תקרב באמת את השונא חס ושלום, ועל דרך מה שנאמר לגבי אליהו, משה ומיכיהו וכנזכר - ולכן ירחם ה' יתברך ויעשה נס.
ונאמר בפרשת "שמע": "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". והקשה ה"שפתי גבריאל": "מדוע בפרשת 'והיה אם שמוע ...' לא נאמר אלא רק: 'בכל לבבכם ובכל נפשכם', ולא נזכר גם 'ובכל מאודכם'"?, ותירץ "ש'בכל מאודך' נדרש 'בכל מידה ומידה שהוא מודד לך', והיינו לקבל כל מה שעושה הקב"ה - באהבה, אבל זה נאמר רק בדבר הנוגע לו לעצמו אבל בצרות אחרים, בפרט בצרות רבים חס ושלום אין לומר כן, רק אדרבה צריך להצטער בצרת הרבים ולעורר רחמים לבטל את הגזירה הרעה ולא לקבלו באהבה, על כן ובגלל זה, בפרשה הראשונה בקריאת שמע שנאמרה בלשון יחיד, יפה נאמר 'בכל מאודך', אבל בפרשה השנייה שנאמרה בלשון רבים, שם לא שייך 'בכל מאודך', וכפי שאמרנו". ולפי כל זה מובן היטב ומוצדק מאוד הרעש הגדול שעשו משה הרועה הנאמן, אליהו מלאך הברית, מיכיהו הנביא ואסתר המלכה, בכדי להשיג ישועה כוללת לטובת הרבים, מאת אבינו אב הרחמן יתברך שמו ויתעלה.
ונאמר: "תמים תהיה עם ה' א-לוהיך". ופירש רש"י: "התהלך עימו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות". וכתב ה"שער יששכר" (על הגדה של פסח) שמה שכתב רש"י שיבוא עליך", רצונו לומר על יחיד, ואמר "עליך" דווקא, כי רק את זה "עליך" לקבל בתמימות, אבל פורענות הבאה על הכלל, אין לקבל באהבה ובתמימות אלא חייב לפעול לטובת הכלל.
ובספרי תלמידי הבעל שם טוב מסופר שפעם אחת יצאה גזירת המלכות על ישראל, והכריז אחד מן התלמידים לפני הבעש"ט: הלוא כן הוא בודאי מן השמיים ועלינו לקבל את הגזירה הרעה באהבה. ועל זה אמר לו הבעש"ט: נס הוא מן השמיים שלא היית בעולם בימי המן, כי גם אז בודאי היית אומר שגזירת המן להשמיד ולהרוג ולאבד את היהודים, היא מן השמיים, ולכן עלינו לקבלה באהבה ובתמימות, ואם כן ממילא מרדכי ואסתר לא היו נאלצים להרעיש עולמות כנגד גזירת המן ואחשורוש, והייתה יוצאת לפועל חס ושלום, ולפי האמת את הגזירות על הציבור אין לקבל בתמימות ובאהבה אלא חייבים לפעול ולבקש רחמים שאבינו מלכנו יתברך שמו יבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות.
ומצינו יסוד וראיה לכל זה במה שנאמר בספר שופטים (בשילוב פירש"י): "ויאמר אליו (אל מלאך ה') גדעון: בי אדני ו(אם)יש ה' עימנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאותיך אשר ספרו לנו אבותינו לאמור, הלא ממצרים העלנו ה' ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין, ויפן אליו ה' (הקב"ה בעצמו) ויאמר לו: לך בכוחך זה (בכוח הזכות הזה שלימדת סנגוריא על בני) והושעת את ישראל ...". ומעתה לפי זה מתורצת היטב קושיית ה"כרם צבי" (הנזכרת בפתח דברינו למעלה), כי אברהם אב הרחמן למד זכות וביקש רחמים בכל תוקף ועוז על יצירי כפיו של הבורא עולם יתברך שמו ויתעלה, ובהתאם לכל האמור בדברנו כאן.
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
הלכות פורים משולש: מה עושים בכל יום?
איך ללמוד אמונה?
איך עושים קידוש?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
איך ללמוד גמרא?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
